אני באמת אשמח לדעות שלכם כי אני צריכה לדעת אם שווה לי להמשיך את הסיפור כי אני קצת במחסום כתיבה עכשיו
נקודת מבט אליסיה:
העיניים שלי עצומות.
למה אני לא יכולה לזוז?
מישהו התקרב אליי. לובש גלימה שחורה עם כובע שמסתיר את פניו.
הבטתי סביב. הכל שחור.
מה זה איפה אני?
"אליסיה" שמעתי קול עבה קורא לי מהצד השני של הדבר הזה שהתקרב אליי.
התסובבתי מיד.
אין אף אחד.
הכל שומם.
רגע ניראה לי שאני יודעת מה הולך פה.
המישהו הזה התקרב ואני פסעתי לאחור.
נרתעת.
ידיו מאחורי גבו.
התנשמתי מהר ובכבדות.
מה קורה פה?
פחד. זה מה שהרגשתי באותו זמן.
הוא התחיל להתקדם במהירות לעברי.
"עזוב אותי!!" צעקתי והתחלתי לרוץ.
לא יודעת לאן.
בכיתי. אני מפחדת.
רצתי עד שהרגשתי מן סוג גל של אוויר עובר על כל גופי. מעייף אותי.
התסכלתי למעלה. רואה את הבן אדם שרדף אחריי מלפניי.
תפסתי את כובעו והורדתי אותו למטה.
אוקיי זה כבר לא מצחיק.
אין שום דבר במקום שאמור להיות הראש שלו.
מרוב ההלם והפחד לא שמתי לב שהוא מוציא סכין מכיסו.
הרגשתי כאילו מישהו עשה לי חור בבטן.
הבטתי למטה. רואה שהסכין נעוצה בביטני.
כאב חד תקף אותי.
נשימותיי היו קטועות.
לא יכולתי לנשום ונפלתי למטה. מה שאני די בטוחה שלא רצפה אך עדיין הרגיש ככה.
תפסתי בסכין, מנסה לאט לאט להוציא אותה.
זה כואב כמו שלא כאב לי אי פעם בחיים.
בלעתי רוק והתנשמתי בכבדות.
עוד קצת וזה בחוץ קדימה אליסיה.
תפסתי שוב בסכין והפעם מוציאה אותה לגמרי.
זרקתי את הסכין לצד השני והרמתי את ראשי. מסתכלת על הדקירה.
ידי רעדו. כמות הדם שיצאה ממני עצומה.
ניסיתי לשים את ידי על הבטן בכדי לעצור את הדימום אך זה לא עבד והדם המשיך לזרום וללכלך את ידי.
התחלתי לאבד את חושיי.
עיניי נעצמות.
קמתי בצרחה על המיטה של מרקו.
מה אני עושה פה?
לפתע הרגשתי את ידיו של מרקו אוחזות בי "היי היי תנשמי הכל בסדר" אמר בקול דואג?
התנשמתי והתנשפתי במהירות.
מה קרה הרגע?
למה אני שוכבת על המיטה של מרקו בלפנות בוקר?
תהרגו אותי ואני לא הולכת להשאר פה.
קמתי מהמיטה, מתקדמת לעבר הדלת.
"לאן נראה לך שאת הולכת?" ספק צעק ספק אמר ועומד מולי. חוסם לי את הדרך החוצה.
"אני אולי לא זוכרת את רוב הערב אתמול אבל אני בוודאות זוכרת כמה דברים שהלוואי שהייתי שוכחת! ואם אתה חושב שרק בגלל שתתנהג אליי יפה ותקסים אותי יגרום לי לסלוח אתה ממש טועה מרקו. תעזוב אותי בשקט" צרחתי את נשמתי.
ראיתי איך הוא מתאפק ומרסן את עצמו אך עדיין דיבר ברוגע כמה שיכל "קודם כל תנשמי. את היית מחוסרת הכרה הרבה זמן ואת צריכה לנוח" .
אין מצב שאני נותנת לו ככה להשתיק אותי.
אם הוא ככה שכח אותי תוך יומיים שהוא מזיין בנות אחרות אז אין לו טעם בכלל לנסות להיות אכפתי כלפיי.
אה אבל נכון...
איך יכולתי לשכוח.
זה מרקו.
לא אכפת לו מלזיין ולזרוק.
לא אכפת לו ממני אז שלא ישחק אותה כי אין טעם, אני לא אתן לו להפיל אותי בפח יותר.
נגמרו המשחקים.
"אחותך צריכה לנוח, עכשיו תן לי לצאת" הרמתי את קולי.
איזה ערסית יצאתי עכשיו.
"עם כמה שאת עצבנית עכשיו אין לך שום זכות להרים עליי את הקול" הרים גם הוא את קולו
YOU ARE READING
עושה כרצונו
Romanceהוא התקדם באיטיות "מה אמרת הרגע?" קולו נהפך מאיים כמו הוא עצמו. "אמרתי, לך לעזאזל" אמרתי ביתר ביטחון כי רגע אחרי זה הייתי צמודה לקיר. חזהו מוצמד לשלי וידיו על מותניי. הרגשתי את נשימתו הולכת איטית וכבדה על שפתיי כמו שתמיד קורה כשהוא עצבני. הוא הב...
