השעה הייתה כבר חצות, זאין מאליק סיים את עבודתו והלך כבר מזמן ואני נשארתי לבדי, האמת שהוא היה ממש נחמד אבל לא הספקנו לדבר מאחר והוא היה עסוק בלהבריק את הבית שלי ולהפוך אותו למסודר.
כרגע, הכנתי לעצמי חביתה עד ששמעתי דפיקות רועמות בדלת. הנחתי את החביתה הרותחת במהירות בתוך הלחמנייה והתקדמתי אל הדלת בצעדים מהירים. נשמעו בעיטות וצלצולים בפעמון שגרמו לי להיבהל.
״גברת שרלוט, אני יודע שאת שם!״ שמעתי את קולו של נייל מבעד לדלת ופערתי את עיניי ״הארי רוצה שתבואי אליו ותקשיבי למה שיש לו להגיד!״ הוא המשיך כשהוא לא מפסיק לצלצל בפעמון.
״אני לא מעוניינת לדבר איתו.״ עניתי בקול שיצא חלוש, אבל ידעתי שהוא שמע את מה שאמרתי.
״חבל שרלוט, את בטוחה שתרצי לקום מחר בידיעה שאימוש היקרה שלך מתה בתאונת דרכים?״ הוא שאל ופעימות ליבי הפסיקו לפעום.
התקדמתי אל המטבח ומבלי לחשוב פעמיים שלפתי מהמגירה סכין חדה, טמנתי אותה בכיס האחורי של הטרנינג שלבשתי ולקחתי נשימה עמוקה. פתחתי את הדלת כשאני מרגישה את דמי רותח, נייל עמד מולי כמו שניחשתי והוא התפרץ אל תוך הבית שלי.
נרתעתי לאחור במהירות ״שלא תעז להיכנס לפה! תצא מכאן מהר!״ צעקתי בבהלה והוא סגר את הדלת והביט בי עם חיוך משועשע, הוא התיישב על הספה ״מה אתה חושב שאתה עושה-?!״ המשכתי בטון ההיסטרי.
״שרלוט, אני לא הרע בסיפור אז תירגעי, אני לא זה שאפגע באמא שלך אם לא תסכימי לדבר עם הארי.״ הוא קטע את דבריי והניח את רגליו על השולחן כשהוא חוטף את השלט ומחליף ערוץ.
״תעוף לי מהבית עכשיו, אני לא מוכנה לשמוע אותך ובטח שלא אותו!״ אזרתי את כל האומץ שהיה לי.
הבעתו נשארה אדישה ורגועה, הוא התרווח על הספה כשהוא ממשיך לדפדף בין ערוצי הטלוויזיה ״אני רק השליח וזאת פעם אחרונה שאני אומר לך שכדאי לך לדבר איתו, אחרת זה לא יגמר טוב.״ הוא שוב איים עליי.
הרגשתי את העצבים בוערים בי, התקדמתי אליו בזעם ונעמדתי מולו, מסתירה לו את הטלוויזיה. הוא הרים את מבטו האדיש אליי ואני בלעתי רוק ״תעוף לי מהבית או שאני אתקשר למשטרה!״ צרחתי עליו והוא נעמד על רגליו בחדות, גורם לי ללכת כמה צעדים לאחור.
משהו נפל, הורדתי את מבטי את הרצפה. זאת הייתה הסכין, היא נפלה מהכיס שלי והייתה על הרצפה. הרמתי את מבטי אל נייל בחשש, קפאתי במקומי. נייל הידק את לסתו והביט בי במבט חודר ונוקשה מבלי לומר מילה.
נקישות נשמעו בדלת וקטעו את השקט, לא הצלחתי לזוז למשך כמה רגעים, פחדתי. נייל יודע שתכננתי לפגוע בו, למרות שהסכין הייתה רק בשביל הגנה עצמית.
״תפתחי את הדלת ולא משנה מי עומד שם, תציגי אותי בתור ידיד שלך. מובן?״ הוא סינן בלחש ואני הנהנתי באימה.
התקדמתי אל הדלת ופתחתי אותה. מופתעת לראות שמולי עומד אבא שלי, הוא עמד כשתיק גדול על גבו וחיוך רחב שחשף את שיניו. ״מתוקה שלי, התגעגעתי אליך!״ הוא קרא בהתרגשות וחיבק אותי בחוזקה.
הרגשתי כל כך הקלה. עכשיו נייל לא יעז לפגוע בי בחיים, לא כשאבא שלי נמצא כאן.
״גם אני!״ עניתי לו בהדדיות, לא ראיתי אותו כמעט שלושה שבועות. התנתקנו מהחיבוק והוא הניח את התיק הגדול בפתח הדלת, הוא נכנס אל הבית והביט בנייל עם גבות מכווצות, הנחתי שהוא מבולבל.
סגרתי את הדלת ונאנחתי בכבדות ״אבא, תכיר את נייל, הוא ידיד שלי-״ התחלתי לשקר ועצרתי את עצמי כשראיתי שאבי מתקדם אל נייל ומושך אותו לחיבוק חזק שגרם לי להיות פעורת פה, מה לעזאזל קורה כאן?
״אני לא מאמין ניילר! איך השתנית, כמעט ולא זיהיתי אותך!״ אבי אמר בטון מופתע והתנתק מהחיבוק כשהוא פורע לנייל את שיערו הבלונדיני.
״מה שלומך לינקולן?״ נייל שאל עם חיוך נרגש. איך הוא מכיר את אבא שלי ולמה שהם יתחבקו ככה? שאלות רבות עברו במוחי.
״אני בסדר, ילדון.״ אבי לא הוריד את החיוך מפניו.
״מצטערת לקטוע את הרגע המרגש, אבל איך אתם מכירים זה את זה?״ שאלתי בקרירות ושילבתי את ידיי.
אבי הסיט את מבטו מנייל והביט בי ״כשהייתי עובד בהייטק היה לי שותף וכל יום הבן שלו, נייל. היה בא איתו לעבודה ומשחק איתי בקלפים.״ הוא סיפר בהתלהבות.
״לינקולן, תודה שקרעתי אותך כל פעם מחדש!״ נייל צחקק.
״רק כי ויתרתי לך כל פעם מחדש, היית רק בן שמונה.״ אבי גיחך ״מה דעתך לבוא לכאן מחר עם אביך לארוחת צהריים? אני יותר מאשמח.״ הוא הציע לו ואני רציתי לקבור את עצמי. אין מצב שנייל יבוא לכאן גם מחר, קיוויתי בכל ליבי שהוא לא יסכים להצעה.
״כמובן, לינקולן.״ נייל השיב בטון מוקיר תודה ואני נאנחתי בעצבים ״אני צריך ללכת הביתה, נתראה מחר.״ הוא חיבק את אבי שוב ואז התקדם אליי. הייתי מופתעת כשהוא הצמיד את גופו אליי וחיבק אותי, לא חיבקתי בחזרה. ״לכי במונית אל הוסטלר קזינו, הארי נמצא שם.״ הוא לחש אל תוך אוזני והתנתק מהחיבוק כשהוא מאלץ חיוך ואז עוזב את הבית.
רציתי לתת לו סטירה מצלצלת שתמחק את החיוך הזחוח שהיה לו על הפנים.
אבי חפר לי על כמה שנייל השתנה מבחינה חיצונית וסיפר לי סיפורים על אבא שלו, אבל אני לא כל כך הקשבתי לו. הייתי בדילמה כל כך קשה, מצד אחד אני מפחדת ללכת להארי ומצד שני אני מפחדת שהוא יפגע באמא שלי כמו שאיים שיעשה.
החלטתי שהמשפחה שלי הרבה יותר חשובים לי מאשר עצמי.
״אבא, אני הולכת עם לורן למסיבה עוד מעט.״ קטעתי אותו מהדיבורים על נייל.
״רק אל תחזרי מאוחר מידי, מחר את צריכה לקום מוקדם ולבוא איתי לסופר, נקנה בשר לארוחה עם נייל ואבא שלו.״ הוא קבע ואני נאלצתי להנהן, למרות שהדבר האחרון שרציתי זה לראות את נייל שוב, אני שונאת אותו כל כך.
—————————————-
מקווה שנהנתם מהפרק, הפרק הבא יהיה ביום שישי או שבת❤️
YOU ARE READING
BAD BUTTERFLIES - 1D
Mystery / Thrillerעד לא מזמן, הדילמה הגדולה ביותר שהייתה לשרלוט היא: האם כדאי לה ללבוש את השמלה השחורה או את האדומה היום? צרות מצחיקות. אבל זה שייך לעבר. כי חברתה הטובה לורן, הכירה לה חבורת בנים שהדבר היחידי שמעניין אותם זה סיגריות, מועדוני חופשנות, סמים וסטוצים. ...
