BAD BUTTERFLIES - 1D

Part 12

למחרת, כרית הוטחה על ראשי ועברתי בחדות למצב ישיבה, לורן הופיעה מולי. פיהקתי ״מה את עושה כאן?״ שאלתי עם קול צרוד של בוקר.

היא נראתה ערנית למדי ״לידיעתך עוד שלושה ימים חוזרים לבית ספר ואת עדיין לא סידרת את השעות שינה שלך.״ היא שילבה את ידיה.

הרמתי את מבטי אל שעון הקיר שנח על הקיר, השעה הייתה 11 וחצי בצהריים. ״אופס. אני מצטערת, אמא.״ אמרתי בלעג וקמתי מהמיטה כשאני מתמתחת מעט.

״את חייבת לספר לי פרטים, מה לעזאזל נייל עשה כאן אתמול?״ היא שאלה בהתעניינות.

ידעתי שאני לא אוכל לספר לה את כל האמת ״אבא שלי מכיר אותם אז  הוא הזמין אותם לארוחת צהריים.״ סיפרתי לה רק חלק מהאמת.

״אוקיי.״ היא השיבה ״אנחנו הולכים בעוד שעה לים, את באה איתנו הפעם.״ היא קבעה ואני חשבתי על תירוצים שיגרמו לי להתחמק שוב, הדבר האחרון שרציתי זה לפגוש את החבורה הזאת ובמיוחד את הארי.

״נראה.״ עניתי ביובש והדלקתי את הטלפון שלי. חיוך עלה על פניי כשראיתי שמאט, הבוס שלי, קבע לי משמרת בסטארבקס לעוד שעה. הראיתי ללורן את ההודעה, אך זה לא גרם לה לבטל את התוכניות.

היא פשוט דחתה אותן לשעה שמונה בערב! אחרי שנאלצתי להסכים היא עזבה את הבית שלי ואני נשכבתי על המיטה שלי.

רטט נשמע מהטלפון שלי. 

11:44 הארי: אני מאוד מקווה שאת באה היום

סגרתי את הטלפון שלי מבלי לענות לו ונאנחתי בכבדות. אחרי שעשיתי את ארגוני הבוקר והתלבשתי, ירדתי לקומה התחתונה, שומעת דיבורים. ראיתי את אבי יושב על הספה ושותה קפה ואת זאין מטאטא את הבית ומדבר איתו תוך כדי.

״היי.״ אמרתי לזאין ושניהם הסתובבו להביט בי.

״מה איתך, שרלוט?״ זאין שאל אותי בהתעניינות.

״בסדר גמור.״ התיישבתי ליד אבי וצפיתי בזאין שניקה את הסלון. שיערו השחור היו פרוע, הזיפים שראיתי לפני כמה ימים נעלמו וחשפו את עצמות הלחיים שלו, הוא היה לבוש בחולצה שחורה ארוכת שרוולים ומכנסי ג׳ינס בצבע תואם, בהחלט בחור מרשים.

הסתכלתי על אבא שלי ״אבא, אני צריכה שתסיע אותי לסטארבקס.״ ביקשתי ממנו.

זאין השעין את המטאטא על הקיר ״אני גם הולך לשם עכשיו, את רוצה שאני אסיע אותך?״ הוא הציע.

״תודה.״ הודיתי לזאין והוא חייך חיוך קטן והוציא את המפתחות של הרכב שלו מהכיס. נפרדתי מאבי בחיבוק ויצאנו מהבית, הלכתי בעקבות זאין אל כיוון המכונית הלבנה שלו.

התיישבתי ליד מושב הנהג והוא התחיל לנסוע אל כיוון הסטארבקס. ״מתחשק לך איזה משקה קר על הבוקר, אה?״ הוא שאל אותי כשעיניו מרוכזות בכביש.