BAD BUTTERFLIES - 1D

Part 22

ההופעה של נייל התחילה, אני ישבתי בשורה הראשונה ליד מקס וליד עוד כמה אנשי צוות ומאבטחים. האולם היה עמוס במעריצים, התרגשתי כל כך בשביל נייל.

לפתע, כל המעריצים התחילו לצרוח ולמחוא כפיים וכשהסטתי את מבטי אל הבמה קלטתי אותו. הוא לבש חולצה שחורה מכופתרת, כפתוריה היו פתוחים באזור החזה, מכנסי ג׳ינס קרעים שחורים וגיטרה חומה הייתה בידיו. הוא התקרב אל המיקרפון וחייך אל הקהל הנרחב, בוחן את כולם במבט מהיר.

״שלום סן דייגו!״ הוא קרא והצעקות של המעריצים התחזקו. ״אני רוצה להודות לכם על כך שחיכיתם לי במשך שעה, אני מצטער שאיחרתי ובגלל הסבלנות שלכם וכל האהבה שלכם אליי, אני הולך לפצות אתכם!״ הוא אמר בקול רם והתחיל לנגן בגיטרה שלו ולאחר מכן לשיר עם קולו המדהים.

הטלפון שלי רטט כל שנייה, כשהורדתי את מבטי אל המסך ראיתי שיש 13 שיחות שלא נענו מהארי, 5 שיחות שלא נענו מליאם ו4 שיחות שלא נענו מלורן. קרה משהו וידעתי את זה. אבל החלטתי לא להתייחס, כיביתי את הטלפון והתרכזתי בנייל שדפק הופעה מפגיזה על הבמה.

לאחר שלוש שעות, נייל קד אל הקהל ״אני אוהב אתכם, תודה רבה על הכל!״ הוא אמר בנימה מרוגשת והמאבטחים עלו על הבמה ועזרו לו לרדת ממנה.

״הופעה מדהימה, לא ככה?״ מקס שאל אותי ונעמד על רגליו.

הנהנתי לחיובי, ״הוא שר ומנגן מדהים.״ הסכמתי איתו.

״בואי אחריי, אנחנו כנראה נשהה בבית מלון שנמצא בסביבה ומחר בבוקר נחזור.״ הוא הסביר לי והתחיל ללכת אל כיוון היציאה, אני הלכתי אחריו.

יצאנו מהאולם הענקי, הצבעים של השקיעה כבר התחילו להופיע בשמיים, הנחתי שהשעה אולי היא 6 בערב. ״איפה נייל?״ שאלתי את מקס בהתעניינות.

״המאבטחים לקחו אותו כבר אל בית המלון.״ הוא השיב והוציא את המפתחות של הרכב שלו מכיסו. התקדמנו אל אאודי לבנה ומבריקה. מקס פתח את דלת המכונית והתיישב במושב הנהג, אני התיישבתי לידו וחגרתי חגורה. הוא התעסק בטלפון שלו ולאחר מכן הסתכל עליי במבט מהוסס.

כיווצתי את גבותיי ״מה?״ שאלתי אותו.

מקס הראה לי את מסך הטלפון שלו והעיניים שלי נפערו. זה היה אתר חדשות ותמונה ענקית שלי ושל נייל במכונית שלו נפרסה על המסך יחד עם כותרת ענקית ׳החברה החדשה של נייל?׳

״את בסדר?״ מקס שאל אותי בדאגה.

״כן, אני פשוט לא רגילה לכך שהפרצוף שלי מופיע מול מיליוני אנשים.״ הסברתי ופלטתי אנחת רוגז.

מיד לאחר מכן, נפל לי האסימון. בגלל זה כולם התקשרו אליי, בגלל שגם הם ראו את הכתבה. טמנתי את פניי בידיי וניסיתי להסדיר את נשימתי.