BAD BUTTERFLIES - 1D

part 13

כל המבטים היו נעוצים בי ובנייל, נייל הפשיט את החולצה והמכנסיים שלו. נאלצתי להוריד את הבגדים שלי גם, הרגשתי כל כך חסרת ביטחון. המקום הזה היה מדהים, אבל לא רציתי להיות בו עם האנשים האלו.

נכנסנו אל הבריכה, המים היו חמימים. לורן שחתה אליי וחיבקה אותי חיבוק קצר ״אנחנו כל כך הולכות לגרום להארי להצטער על מה שעשה!״ היא לחשה לי.

״מה עשיתי?״ קולו של הארי נשמע לפתע ושתינו הרמנו את מבטינו אליו. הוא הידק את לסתו והביט בי במבט נוקשה.

״שכחת שבגדת בה?״ לורן גיחכה. הארי הסתכל עליי במבט מבולבל ואני רק רציתי לקבור את עצמי.

״אה לורן, לגבי זה. בסוף מסתבר שסתם טעיתי, הוא לא עשה שום דבר.״ השבתי לדבריה.

לחיה של לורן הפכו לאדומות ״הו, אני הולכת ללואי, נדמה לי שהוא צריך אותי.״ היא תירצה במבוכה ומיהרה לשחות בחזרה אל לואי. היא הותירה אותי ואת הארי לבד, מה שגרם לפחד לחזור אליי.

״אז מה שלומך, שרלוט?״ הוא הדגיש את שמי בעוד שהוא מרכין את ראשו אליי ״אני שמח שהגעת.״ הוא הוסיף לדבריו.

״אני חושבת שכדאי שנלך לשאר החבורה.״ הצבעתי על חבריו ששוחחו זה עם זה ובכלל לא התייחסו אלינו. כשהתכוונתי לשחות אליהם, הארי אחז בידי וגרם לי לעצור.

״ואני חושב שלא.״ הוא אמר בנימה מזלזלת ״אל תדאגי, שרלוט. את לא צריכה לחשוש ממני.״ הוא אמר בטון רגוע, אבל עדיין הייתי בפאניקה. אני פאקינג נמצאת מול רוצח אובססיבי שלא מוכן לעזוב אותי.

״א- אני לא פוחדת-.״ גמגמתי והארי גלגל את עיניו, ברור שהוא לא מאמין לי.

״אני לא אתן לך ללכת לשום מקום, את שלי, לתמיד.״ הוא קבע והקריב אותי אליו עם ידיו החסונות, הרגשתי את הבל פיו וכל מה שרציתי לעשות זה להעיף אותו ממני.

״היי!״ שמעתי את קולו של נייל והארי התרחק ממני.

שנינו הבטנו על נייל ואני הנהנתי בראשי כלפיו, לאות תודה. נייל החזיר לי הנהנון.

״מה אתה רוצה?״ הארי ירק בחוצפה.

נייל שרבב את שפתיו והדליק סיגריה עם מצית, שואף מהסיגריה ואז נושף את העשן. ״משעמם לי עם החבורה השנייה.״ הוא תירץ והשעין את עצמו על מזרן מתנפח שהיה על המים.

״אז תלך לראות טלוויזיה או משהו, אני ושרלוט מנסים להיות לבד.״ הארי נזף וכיווץ את גבותיו בכעס.

נייל עלה על המזרן ואז נשכב עליו בעוד שמביט בהארי עם מבט תמים ״לא רוצה לראות טלוויזיה.״ הוא השיב בטון ילדותי שגרם לחיוך קטן להתפרש על פניי.

מיהרתי להוריד את החיוך כשהארי הסיט את מבטו אליי בחדות.

״אל תדאגי, אני ואת עוד נדבר.״ הוא לחש לי ואני בלעתי את הגוש שהיה בגרוני. ״אני הולך להביא שתייה.״ הוא הוסיף ברוגז ויצא מהבריכה. ברגע שהוא התרחק מאיתנו, הרשיתי לעצמי להתקדם אל נייל מעט.