BAD BUTTERFLIES - 1D

Part 10

הייתי במונית, בדרכי אל ההוסטלר קזינו.

אפילו לא התאפרתי, לבשתי מכנס ג׳ינס ארוך בצבע אפור וחולצה בצבע שחור פשוטה. אבי היה קצת מופתע שאני הולכת ככה למסיבה אך לא אמר דבר. רק אני ידעתי שאני לא הולכת להנות עכשיו, המטרה שלי היא להבהיר להארי כמה דברים.

מבטי נתקל במבנה סגור ושקט, שגרם לי עוד יותר להיכנס לפאניקה. שילמתי לנהג ולאחר מכן, התקדמתי אל השומר שעמד בכניסה.

״גברת שרלוט?״ הוא שאל אותי ואני כיווצתי את גבותיי ״הארי מחכה לך במשרד שלו בקומה שלוש בחדר השני במסדרון.״ הוא ענה למבט השואל שלי ואני בלעתי רוק והנהנתי.

הוא זז הצידה בכדי שאכנס, כשנכנסתי ראיתי שהמקום לא שומם כמו שהיה נראה מבחוץ. המקום היה עצום, אנשים רבים הופיעו מולי כשהם מתחרים זה בזה, חלק מהם עם קלפים וחלק במכונות ההימור.

הראש שלי התחיל לכאוב מכל הרעש, הלכתי לכיוון המעלית, לחצתי על קומה שלוש והבטתי על עצמי במראה. לאחר מכן, התקדמתי במסדרון לחדר השני ונקשתי בדלת הלבנה שעליה היה כתוב משרדו של סטיילס.

לא היה מענה, רציתי להסתובב וללכת אבל הדלת נפתחה לפתע והארי עמד מולי. שיערו לא היה מתולתל כמו בדרך כלל, אלא חלק שנפל על מצחו, משקפי שמש נחו על עיניו והוא היה לבוש בחולצה מכופתרת בצבע שחור, כתפוריה פתוחים כך שחזהו חשוף ומכנסי ברמודה שחורים שמגיעים עד הברך.

הוא חייך אליי חיוך קטן וזז קצת מהדלת כדי שאכנס אל משרדו, הייתי המומה מכך שהוא מחייך כאילו שכח מה קרה אתמול. נכנסתי אל החדר וברגע שהוא סגר את הדלת סטרתי לו.

הוא אחז בלחי שלו והביט בי במבט המום ״מה את חושבת שאת עושה?״ הוא שאל אותי כלא מאמין.

גיחכתי בבוז ״אתה שיקרת לי וגרמת לי לחשוב שאתה בחור מדהים, גרמת לי לפתח אליך רגשות ולא מספיק כל זה, אתה גם מעז לאיים עליי בכך שתפגע באמא שלי!״ הרמתי את קולי עליו.

הוא הושיט את ידו בכדי לגעת בכתפי ״נסיכה שלי, אני-״ הוא התחיל להגיד עד שנרתעתי לאחור בחדות.

״שלא תעז לקרוא לי נסיכה ובטח שלא תיגע בי, אני לא מכירה אותך יותר, אדון אדוארד.״ הדגשתי את השם שלו, אני עומדת כרגע מול רוצח.

הוא גלגל את עיניו כלפיי והתיישב על הכיסא שלו, רק עכשיו קלטתי שאנחנו נמצאים במשרד מרשים, איך הוא הצליח להסתיר ממני את זה למשך כל הזמן שבילינו ביחד?

״שרלוט.״ הוא קרא בשמי ואני השפלתי את מבטי אל הרצפה ושיחקתי עם אצבעותיי ״אני לא רוצה שתתני לזה להרוס את מה שהיה בינינו, אני לא רוצה לאבד אותך.״ הוא אמר לי בקול מתחנן.

הרמתי את מבטי כשאני צוחקת בצחוק מתגלגל ״את מה שהיה בינינו? לא היה בינינו שום דבר וגם לא יהיה.״ סיננתי בשיניים חשוקות.

הוא סידר את השרוולים של החולצה שלו בעוד שעיניו נעוצות בי ״לפני שנייה אמרת בעצמך שהתחלת להרגיש אליי דברים.״ הוא אמר בטון שחצני ונעמד על רגליו, למזלי הוא לא התקרב אליי. ״אני יודע שהתנהגתי כמו אידיוט אתמול, אבל זה היה רק בגלל שנלחצתי. לא התכוונתי להפחיד אותך.״ הוא אמר בנימה מתנצלת ולרגע באמת ראיתי בעיניו את הארי, הבחור שדיברתי ונהניתי איתו לפני כמה ימים.

העפתי את המחשבות האלו מראשי וחזרתי להיות ריאלית, גיחכתי ״לא התכוונת להפחיד אותי? החבר האידיוט שלך פאקינג חנק אותי, אני כמעט מתתי שם.״ אמרתי לו בנימה מאשימה.

״אני יודע.״ הארי משך בכתפיו ונאנח ״הלוואי והיית יודעת כמה שאני מצטער ושאני אוהב אותך.״ הוא ענה בדכדוך ואני פערתי את עיניי.

״אוהב אותי?!״ שאלתי כלא מאמינה.

הארי הנהן באיטיות והוריד את משקפי השמש שלו, חושף את עיניו הירוקות. ״מהרגע שראיתי אותך, הרגע שבו שיחקת אותה קשה להשגה.״ הוא הוריד את מבטו ממני וחייך חיוך רפה ״אני יודע שהרסתי הכל אבל לכל בן אדם מגיעה הזדמנות שנייה.״ הוא הוסיף לדבריו.

שתיקה ארוכה הייתה למשך כמה רגעים.

רגעים שבהם חשבתי מה להגיד.

״אם אתה אוהב אותי אל תפנה אליי יותר, אל תאיים שוב שתפגע באמא שלי ואל תשלח את נייל לדבר איתי, פשוט תשחרר ממני.״ השבתי לבסוף ושילבתי את ידיי, הייתי גאה בעצמי.

מבטו הפך להיות קשה, הוא התקדם אליי בצעדים מאיימים שגרמו לי להידבק אל הקיר ואז הוא הניח את שתי ידיו על הקיר, ככה שאני ביניהן.

״בגלל שאני אוהב אותך אני לא אשחרר ממך, לפחות לא בקרוב!״ הוא הרים את קולו עליי ובשנייה אחת הוא השתנה. מבטו היה נוקשה והוא הידק את לסתו כשהוא מקרב את ראשו אליי.

״תעזוב אותי.״ ניסיתי לדחוף אותו בחוזקה, ללא הצלחה.

״שרלוט, אם חשבת שסיימת איתי כדאי לך לדעת שהסיפור שלי ושלך רק התחיל.״ הוא לחש בהחלטיות וחייך חיוך ממזרי.

מצמצתי כמה פעמים בכדי שלא יראה את הדמעות שעמדו לזלוג מעיניי. הרגשתי כל כך קטנה באותו רגע, כמו בובה ששולטים עליה.

הוא הרחיק את ראשו והתרחק ממני, הוא הושיט לי את הטלפון שלי והצביע על הדלת. חטפתי ממנו את הטלפון ועזבתי את המשרד בסערה.

————————
הפרק הבא יהיה בשני או בשלישי❤️
נ.ב בבקשה אל תשנאו את הארי!!!