אני שומעת מישהו נכנס אל ביתי הישן. צעדיו של האדם אשר נכנס אל ביתי ,חורקות בכל פעם שהוא צועד על הפרקט החורק. "הלו?" אני מרימה את קולי כדי שהאיש ישמע אותי . "יש כאן מישהו?"
ביקרתי בביתי מספר פעמים, לאחר שהתגברתי ועזרתי את האומץ לראות את בית ילדותי השרוף.
אני עוברת במסדרון הארוך אל חדר הוריי,אבל הרגל שלי נתפסת במשהו לא מוכר .אני מנסה לחלץ אותה אך בסופו של דבר אני נופלת על הרצפה. צעדיו החורקים של האיש נשמעים יותר ויותר ברורים ,ואני מבינה שהוא מתקרב לכאן. אני מנסה לקום מהרצפה אך הראש שלי נחבט יותר מדי חזק כשנפלתי,שזה גורם לי לסחרחורת.
"שלום,שלום לך מיס ליאמונס " הוא אומר. "אני רואה שגדלת ונהיית יפהפייה . כנראה לקחת את יופיה של אמך". הוא מתקרב אליי . אני מנסה לזוז אבל אל מצליחה.
"מה. אתה .צריך?" אני נושפת כל מילה בנפרד ,מרוב שליבי דופק כול כך חזק שאני פוחדת שהאיש ישמע זאת בעצמו. "הסיבה שבאתי לבקר את הבית שהיה אמור להיות שלי, אבל את רואה איך אמך שילמה ?" אני חושבת שהוא מחייך מאחורי המסכה השחורה שהוא לובש על פניו.
"מה? מזאת אומרת שהיא שילמה ? א-את..."
"ביום השריפה באתי לנקום באמך שלא בחרה בי כאהוב ליבה. היא בחרה במקום זאת את המנוול הזה הולנד ליאמונס" פאק, מה ?!
האיש עצר .קפאתי במקומי או יותר נכון ששכבתי ,קפאתי . עורי נהפך לעור ברווז ומרוב הפחד הנמצא בי . האיש לבש הסתכל עליי מבעד מסכתו השחורה והמחוררת , כאשר הוא הסתכל מלמעלה היה נדמה שהוא מחכה שאגיב לו ,וכך עשיתי. "הנקמה שלך הייתה בכך שלהרוג את כול משפחתי?! את כול האנשים שהיו בבית ! " אני מנסה לצרוח אבל הכאב שבראשי לא נותן זאת.
"האמת היא מיס ליאמונס, שרציתי לרצוח את אביך ואותך, אבל התוכנית שלי לא פעלה כראוי ונשארת בחיים ונתתי לך להמשיך לנשום ,אבל רצחתי את המטפלות החביבות שלך מארי וקארין שעזרו לך להימלט מהבית" הוא עונה לי כאילו שזה לא עניין גדול.
"איך הייתה אמורה להיות התוכנית?" זה הדבר הראשון שעולה לי בראש. "כמו שאמרתי את והולנד הייתם צריכים למות ,ואמך אמיליה הייתה אמורה לבוא אליי ,לבכות על כתפי,ולהתאהב בי מחדש". הוא מחייך אליי מבעד מסכתו השחורה.
"אתה אדם חולני!" אני סוף סוף צועקת את כול מה שהיה בי. "כולם אומרים זאת..." הוא מוריד את המסכה מראשו .אך לפני שאני מספיקה לראות מי הוא . הוא יורה בי.
*
"גבירתי ,גבירתי " הדיילת מנענעת את זרועי . אני מסתכלת על הדיילת עליה בפרצוף חרדה. כשהיא בעצמה מודאגת מאזשהי סיבה ,הרי אין מצב שצרחתי מתוך שינה . אני מנסה לתפוס את האוויר שהיה חסר בי.
"קרה משהו?" אני מעלה חיוך מזויף. "כן גבירתי . אנשים הזעיקו אותי מכיוון שהתחלת להפחיד אותם מתוך שצרחת בשינה ." היא מגישה לי כוס מים קרה ואני מודה לה.
YOU ARE READING
Nightmares 》H.S
Fanfiction" I wouldn't say I'm the perfect man ,but all I can say to you is that I love you, and loved you since I saw you at first , but also I wanted to kill you so badly "
