הריון .הריון .הריון . המילה הזאת מצטלצלת באוזניי. זה כול מה שאני יכולה לחשוב , שיש סיכוי, שיש בתוכי יצור קטן שתפתח ברגעים אלו.
לא ציפיתי ש''הדבר'' הזה יצוץ בזמן הלא נכון . אני לא רציתי שזה יקרה בזמן הכי מאושר שלי בעולם כשרק אתמול בערב היחסים בין הארי לביני חזרו. אני מרגישה כאילו ירדתי מהרקיע ה9 וחזרתי אל המציאות כדי להתמודד עם הבעיה הזאת.
"סאם ,אני ממש מצטער על זה. לא התכוונתי שזה יצוץ עכשיו" הוא אומר. אני לא רוצה לדעת מה זה יעשה לי ,העובר הזה. זה יהרוס אותי . את הגוף שלי, הנפש והשכל.
"סאם ,בבקשה תדברי. אני לא יכול לסבול את השקט הזה!" הוא אומר אחרי חמש דקות של שקט. אני לא יכולה לומר שום דבר כתגובה . אני לא יכולה לפתוח את הפה שלי למרות שאני רוצה לצרוח הכי חזק שאוכל ולהגיד לו שזה באשמתו ,שהוא ינטוש אותי אם אשאיר את התינוק ,שהוא יעזוב אותי לטובת הקריירה המצליחה שלו. מה אני אעשה בזמן שהוא מטייל בעולם? אני אטפל בתינוק שיוולד ואצטרך להתמודד עם הקיא,החיתולים והבכי . לא נועדתי להיות הורה עם העבר החשוך שלי.
אני קמה מהספה הרכה שבסלון ,מסתובבת אל כיוון חדרי והולכת הרחק ממנו. אני לא רוצה לראות את התחננות המזוייפת שלו . הוא לא רוצה את הילד הזה אבל השאלה היא האם לשמור אותו חיי בבטני הקטנה והגודלת?
אני סוגרת את דלתי ונועלת אותה במהרה כדי שהוא לא יכנס ויאמר בולשיט שאני לא רוצה לשמוע. הצעדים הכבדים והמהירים שלו מתקרבים אל חדרי. "סאם,תפתחי את הדלת עכשיו!" הוא פוקד עליי בצרחות בזמן שהוא בועט עם רגלו בדלת .
אני מתרחקת מהדלת בצעדים חלשים והולכת לשכב על מיטתי המוצעת . הילד הזה ,התינוק ''שלי'' בבטני הקטנה והלא מיועדת להריון נמצא בתוכי .אני רוצה לחשוב על כך שאוהב אותו ואנסה זאת ...אבל אני לא מצליחה .
אני שומעת מנגינה מזומזת מכיוון חדר האמבטיה . ג'מה כנראה נמצאת שם. היא יוצאת משם ועוצרת מולי,כדי לגלות שאני בוכה ,אבל הבעיה שלי לא מעניינת כול כך כשאני חושבת על זה . ברגעים אלו אני חושבת אך ורק איך ג'מה נראית יפהפייה בשמלה כחולה ארוכת שרוולים ונעלי לוביטון בצבע כתום שהיא נועלת.
"מה קרה?" היא שואלת מרוב דאגה. אני מנענעת את ראשי בשלילה ,אני לא יודעת אם לספר לה או לא. "א-אני..." אני מתנשפת מרוב הלחץ שבתוכי וגם מרוב שבכיתי, כדי לומר לה את המילה. זאת הפעם הראשונה שאני מדברת מאז שהארי אמר שהקונדום נקרע. "בהריון" אני משלימה את המשפט.
היא פוערת את עיניה ופיה למשמע החדשות. "מזל טוב! הארי יודע?" היא מוחאת בידה מרוב שמחה וקופצת במקומה למרות נעלי הלוביטון שהיא לובשת שהעקבים שלהם ממש גדולים. "כן" אני אומרת בלחישה. "או מיי לורד,מתי תלכו לחגוג? אפשר להצטרף לחגיגה?" היא קורצת. היא תגלה מה הארי חושב על התינוק והתוצאה לא תיהיה טובה.
YOU ARE READING
Nightmares 》H.S
Fanfic" I wouldn't say I'm the perfect man ,but all I can say to you is that I love you, and loved you since I saw you at first , but also I wanted to kill you so badly "
