Nightmares 》H.S

פרק 6

הארי ואני ישבנו במכונית ה'משותפת' שלנו, הארי חושב שהכריח אותי לחשוב שהוא ואני מתחלקים בהכול מאז שעברנו לגור ביחד. אנחנו נוסעים במכונית כבר נצח ,אבל מאז שהארי התיישב במושב הנהג ואני לידו זה נמשך 45 דקות.
''שיט'' ממלמל הארי ומסתכל בתסכול על הכביש המהיר שלפנינו, ''מה קרה הפעם?''

אני נאנחת מרוב עייפות , לא הצלחתי לישון אחרי החלום הזה ,אני ממש מתוסכלת מזה שהוא הרס לי את שנת הצהריים שלי.
''יש פקק ואני לא חושב שנגיע בזמן לרופא הזה לפי זרם הכביש עכשיו" עונה הארי בזעם ,אוח נגיע ביום אחר אל תדאג ,תת-הכרה שלי מגלגלת את עיניה אל הארי. "אז נקבע תור ליום אחר" אני משיבה להארי ולאחר רגע הוא מסובב את ראשו בחדות אליי ופוער את עיניו למשמע מילותיי "יום אחר? את רוצה לקבוע תור ליום אחר ?! הרי התור לרופא הזה חשוב לך באותה מידה כמו שזה חשוב לי !" מרים את הארי את קולו

.
"חשוב לי?!" אני חוזרת על מילותיו של הארי בזלזול ומוסיפה " דבר ראשון, אתה לא חושב שהרופא הזה יעזור לי איכשהו ,למה הוא יעזור לי אם כול שאר הרופאים לא עזרו לי ? , ודבר אחרון למה זה כול כך חשוב לך, הרי זאת לא הבעיה שלך שאתה חי עם זה מעל 8 שנים ." אני מרימה את קולי יותר אבל נכשלת. "לא אמרת לי שאת חיה עם זה מעל 8 שנים " לוחש הארי ,מה?.
"מה?" אני שואלת בבלבול
"את אף פעם לא אמרת לי שיש לך את הסיוטים האלו יותר מ8 שנים"
"בגלל שלא שאלת אותי כמה זמן יש לי אותם ,ולא חשבתי שזה יעניין אותך כול כך אם אגיד לך אותם" טוב... זה מביך .
(לאחר כ15 דקות)
הארי ואני עדיין יושבים במכונית ומהמקום שבו עמדנו לפני רבע שעה זזנו בערך... 20 מטרים ולפי הGPS אנחנו בכלל לא מתקרבים למרפאה.
'' נמאס לי מזה " הארי ממלמל בשקט ואני יושבת לי במושב ומנסה לנמנם למרות שאני יודעת שאסור לי, לאחר כמה שניות הארי לוחץ על דוושת הגז ומטיס את המכונית עד כדי כך שעיניי פעורות . פאק מה כרגע קרה כאן?.
הארי ואני יורדים מהכביש אל הקו שמפריד מהכביש לבין מעבר הקו הצהוב שבו מכוניות לא יכולות לנסוע מעבר לו. "מה לעזעזל אתה פאקינג עושה?!" אני נדחקת אל מושבי ולמיטב ידעתי אף פעם לא חשבתי שאפשרי לנסוע כך, "נוסע

למרפאה " מגחך לו הארי פריק סטיילס .
"לא לזה אני מתכוונת דביל ,למה ירדת מין הכביש ,אתה יודע שאתה כרגע עובר על החוק?!" אני מרימה את קולי . "כן... אבל אני גם לא רוצה לאחר לפגישה עם הרופא החדש שלך" הוא מסתובב ומחייך לי בעליצות. "תסתכל לאן אתה נוסע דביל" אני צווחת אליו אך הוא מחייך ולוקח את ידי ונושק לפרקי אצבעותיי.
"אני מסתכל" ולאחר רגע הוא עושה את משאמר , אני מהדקת את ג'קט הג'ינס שלבשתי ואוספת את שערותיי הבלונדיניות שמרפרפות מול פניי ומעבירה אותם מאחוריי אוזני. אנחנו נוסעים במהירות גבוהה בכביש ,אני מתפללת ששום שוטר לא יתפוס אותנו בגלל מד המהירות כי אם כן זה בגלל הארי ולא בגללי.
---
אנחנו מחכים בחדר ההמתנה של המרפאה ,המראה לא נעים. הקירות לבנים בצורה מחרידה והכורסה בה הארי ואני יושבים היא צהובה והשולחן שלפנינו זהה לצבע של הכורסה . אני מחטטת בעלונים מתוך שיעמום ולא מצואת כלום עד שעיניי נתפסו על כותרת מסוימת 'האם הארי סטיילס וסאמנתה ליאמונס מתכננים לעשות קלטת סקס?' אוי לא, זה לא הולך להיגמר טוב כשדוד טוד יראה את זה.
הארי מסובב את ראשו אליי ועיניו מסתכלות למה שאני מחזיקה, ולאחר שהוא קולט מה החפץ זה ומה שבולט בכתבה זו (ליתר דיוק כותרת קטנה בשער העיתון) הוא צוחק ועוזב את ידו השמאלית כדי לעטוף את כתפיי ולמשוך אותו אל גופו יותר קרוב. הוא רוכן אל אוזני ולוחש "אם תרצי נוכל לעשות סצנה אחת או שניים אם תרצי"הוא מחייך חיוך חושף שיניים.
"חכה ,חכה, נדבר על..." ודבריי נקטעו על ידי אשת הקבלה

"מיס ליאמונס , את רשאית להיכנס אל דוקטור פטריק" אני מהנהנת אליה וקמה והארי איתי "אני חושבת שכדאי לך להישאר בחדר ההמתנה " והארי זועף אליי פרצוף חמוץ ,חכם מצידו לא לומר לי את דעתו על כך. תת-ההכרה שלי קופצת במקומה מאושר 'הפעם הוא עושה משאומרים לו ,נקווה שהיו עוד פעמים כאלו' .
אני נכנסת אל חדר הרופא , ומגלה שם בחור יפה תואר שפשוט מחרמן אותי והדבר המוזר זה שהוא לא הארי. הבחור הזה בגלימת הרופא 'הרי לא יתכן שהבחור הצעיר הזה הוא הרופא שלי ,הוא סיים לא מזמן פאיקנג לימודים' אני צורחת מבפנים . עיניו של הרופא נועצות בי מבט והם מאוד יפות ,אפורות אם אני לא טועה ,שערו שטני פה ושם יש תלתל אחד או שניים . לעזעזל עם זה בן כמה הוא ? ,הוא חייב להיות איפשהו קרוב לגיל 25 .
"שלום לך סאמנתה ליאומונס ,אני ג'יימס פטריק ובמקרה זה אני הרופא שלך" הוא מחייך אליי חיוך קטן ,פאק עד כמה חתיך ומחרמן הוא יכול להיות?