Good Girls Love Bad Boys

פרק 11

יצאתי במהירות מהבית של אלירן וראיתי אותו עולה על האופנוע שלו.
"אלירן! חכה רגע!" צעקתי אך הוא התניע ונסע במהירות.
לא יכולתי לצאת מהבית שלהם כי לא ידעתי איפה יניב גר בכלל אז התיישבתי על הספה, צובטת את שפתי התחתונה באמצעות האגודל והאצבע- כמו תמיד במצבי לחץ, ומנסה להרגע ולחייג לאלירן.
תא קולי, עוד פעם ועוד פעם.
למה הוא לא עונה?
למה? שאלה טובה. הוא בדיוק מבצע ניתוח פלסטי לאדון חביב בשם יניב.
הראש כאב לי, כנראה מהשילוב המוזר של בכי, עייפות ולחץ. הנחתי את ראשי על הספה, מחכה שאלירן יבוא כבר.
לאחר כמעט שעה שמעתח אופנוע ורכב מחנים בסמוך לבית.
הרמתי את ראשי מהספה בציפיה. צעדים וקולות של דיבור נשמעו מעבר לדלת.
זה הקול של אלירן, אבל מי נמצא איתו?
הדלת נפתחה ואלירן נכנס כשפניו מלאות בסימנים וקצת דם והחולצה השחורה שלבש התמלאה אבק. איתו נכנסו עוד 2 בחורים .
איציק שלמד איתנו באותה כיתה , היו לו עיניים ירוקות , שיער שטני ועור שזוף.
השני למד בכיתה המקבילה אך לא הכרתי את שמו, היו לו עיניים בצבע דבש, שיער שחור כהה ועור חיוור. לשניהם היו קעקועים כמו לאלירן. הם היו נראים די מאיימים. כמו חבורת קשוחים כזאתי.
"אתה נורמאלי?" קמתי לעבר אלירן .
"מה את רוצה ממנו? הוא הגן עלייך״ אמר הבחור מהכיתה המקביל.ה
"מי אתה?"
"דניאל, חבר של אלירן. וזה איציק" הוא אמר והצביע עליו.
"אני יודעת. אני לומדת איתו באותה כיתה" אמרתי וגלגלתי עיניים.
"בואי, תעזרי לי לנקות את הדם" אלירן אמר ומשך אותי לעבר חדר האמבטיה.
הוא סגר את הדלת והביט בי.
"קודם כל, אמי לא מבין למה את כןעסת. אני הגנתי עלייך כמו שדניאל אמר. דבר שני, הייתי שמח אם היית מתנהגת לחברים שלי בכבוד"
"הא?"
"גילגלת עיניים לדניאל"
"נו, ו..?"
"זה לא מכובד"
"וואלה?"
"וואלה".
"הם כאילו עזרו לך להרביץ ליניב?"
"כן, גם היום וגם בפעם הקודמת "
"אחלה חברים יש לך"
"מה הבעיה שלך?"
"אתה הבעיה שלי"
"אני?!" הוא צעק.
"כן! רק צרות אתה מביא לי! יש לך אחלה כנופיה , כל היום מתנהג כמו איזה מאפיונר, דופק מכות לאנשים, מסתבך, דורש ממני לכבד את החברים הדבילים שלך... תעשה לי טובה!"
פתחתי את הדלת והתחלתי ללכת. אלירן תפס בידי.
"תעזוב אותי!" צעקתי ונתתי לו מכה בחזה.
"אני ---"
"תעזוב אותי! אני שונאת אותך! אני הילדה הטובה ואתה באד בוי ! אנחנו לא מתאמים! לא נועדנו זה לזו! אז בוא פשוט נוותר"
"לא רוצה לוותר!" הוא צעק בקול שבור.
אך אני לא שמעתי כלום. רצתי מחוץ לבית כשדמעות מסמאות את עיניי.