Good Girls Love Bad Boys

פרק18

אלירן התנתק מהחיבוק והסתכל בעיניי. ראיתי צער עמוק נשקף בהם.
"יסמיני.. אני יודע שזה קשה לחיות ככה "
"ממש" גיחכתי וגלגלתי עיניים.
"למה את מזלזלת?" הוא שאל בגבות מכווצות .
"כי אני רגילה לשמוע את הבולשיט הזה. גם הפסיכולוגית שהייתי הולכת אחיה אמרה בדיוק אותן מילים . אתה לא יודע" אמרתי , מביטה ישירות בעיניו.
"אני כן" הוא אמר .
"אתה לא! " צעקתי .
"אני כן! אני יודע בדיוק מה זה כי עברתי את זה!" הוא צרח ואז דחף אותי הצידה ויצא מהחדר.
פאק.
רצתי לסלון וגיליתי שם את שיראל צופה בטלוויזיה בשתיקה.
"איפה אלירן ?" שאלתי.
"הוא יצא" היא החזירה מבלי לטרוח להביט בי.
פישלתי ובגדול.
שמעתי את דלת הבית נפתחת וקיוויתי שזה אלירן אך כשהפניתי את מבטי ראיתי שזו אמא שבדיוק נכנסה.
"מה נשמע מתוקה?" היא שאלה ואז הבחינה בשיראל שחייכה אליה "הוו איזה חמודה" היא אמרה.
"אמא את יכולה להשאר עם שיראל רגע?" שאלתי בלחץ, תול כדי שהכנסתי את האייפון לכיס.
"כן בטח" היא אמרה.
הנהנתי בתודה ורצתי מהבית, מספיקה לשמוע את אמא שואלת"אבל לאן את הולכת ?". לא עניתי.
רצתי , אפילו לא חושבת לאן. מסתכלת סביבי ורק מחפשת את אלירן .
הגעתי לשכונה שלו אבל הוא לא היה באיזור. דפקתי בדלת אבל לא היה מענה. התיישבתי על המדרגות הצמודות לבית הפרטי וחיכתי.
"אני כל כך מטומטמת" מלמלתי לעצמי.
ראיתי דמות מתקרבת לבית בריצה. כבר מרחוק זיהיתי את אלירן . הגוף השרירי, השיער השחור , הקעקועים והעיניים הכחולות שזוהרות גם במרחק של מליוני קילומטרים .
הוא הגיע למדרגות מתנשף ורק אז הבחין שאני יושבת שם.
"מה את עושה כאן?" הוא שאל בקשיחות.
"אני מצטערת " לחשתי וקמתי לעברו.
הוא נסוג מעט אחורה. זה חתך לי את הלב. אבל הגיע לי.
"זוזי" הוא לחש בכעס.
"לא".
הוא התעצבן "אמרתי: זוזי!" הוא צעק.
נשארתי עומדת עם מקומי.
"אני לא ידעתי, סליחה"
"לא איכפת לי שלא ידעת! את כל הזמן מתנשאת עליי! את מרגישה שלך מותר הכל כי את ילדה טובה ואני סתם ערס?" הוא שאל וראיתי את הכעס ממלא את עיניו שהלכו והתכהו.
"אתה לא סתם ערס. אני יודעת שזו מסיכה. ועכשיו אני מבינה למה יש לך מסיכה" את המילים האחרונות לחשתי לעצמי, אך הוא שמע.
"הו, באמת? עכשיו את יודעת?" הוא שאל בזלזול, מחקה את קולי.
"נו אני מצטערת" צעקתי וקולי נשבר.
הוא מלמל משהו לעצמו ונמנע מלהביט בי.
עמדתי שם כמה דקות, מביטה בשכונת היוקרה שמסביבי. התכוונתי ללכת אבל אז תפס אותי אומץ והתקרבתי אליו.
הוא הרים אץ מבטו, ואני אחזתי בעורפו ונעמדתי על קצות אצבעותיי. ואז במהירות בלי לתת לו אפילו לחשוב או להגיד משהו, נישקתי אותו. בתחילה הרגשתי כמה שהוא מופתע אך כמה שניות אחר כך הוא הרים אותי, יד אחת תומכת בגבי ואילו היד השנייה ברגליי.
הוא נישק אותי חזק יוצר ויותר. כשהתנתקנו הבטתי בו ולחשתי שאני מצטערת .
"אני יודע... אל תיפגעי מההתנהגות שלי, זה פשוט נקודה רגישה כל כך" הוא לחש בצרידות.
הנהנתי , כי ידעתי על מה הוא מדבר .
הוא פתח את דלת ביתו כשאני עוד בידיו השריריות.
הוא הניח אוצי על הרצפה והלך למזוג לנו שתיה.
התיישבתי בסלון והוא הגיע והתיישב לידי, מגיש לי כוס מים קרים.
"רוצה לדבר על זה?" שאלתי בלחישה.
"אבא שלי... הוא הכה את אמא שלי עד לפני חמש שנים בערך. שיראל הייתה בת חצי שנה ואני בן 12" הוא התחיל ואני הנחתי את הכוס על השולחן .
"היא היה אדם חם מזג , בלי סיבה . אני זוכר את השנים שהוא היה כאן, היה תמיד שקט של פחד מוות. וכשכבר היה רעש- לא רצית לשמוע אוצו. כי זה היה קללות, חבטות וצעקות . אבל היה יום, אני זוכר אותו כל כך ברור. חזרתי הביתה מהבית של דניאל ומצאתי את אבא שלי אוחז בבקבוק בירה ומרים אותו מעל לראשה של אמא שלי באיום. שיראל הקטנה ישנה בסלון, לא מודעת בכלל למה שקורה.לא יודע מאיפה קיבלתי את הכוחות, אולי אגרתי אותם במשך 12 שנה, סגרתי בשקט את דלת הבית ואז רצתי לעבר אבא שלי וחטפתי ממנו את הבקבוק . הוא צעק והשתולל והתכוון להרביץ לי, ואז הנפתי את הבקבוק וחבטתי איתו בראשו. הוא נפל מחוסר הכרה. ניצלתי את הזמן הזה וקראתי למשטרה, אמא שלי רק ישבה בצד ונראתה כאילו נכנס בה דיבוק, היא הייתה בהלם.
וזהו.. לקחו אותן רחוק מהחיים שלנו וזה מה שחשוב " הוא סיים והסתכל על תגובתח.
התחלתי לבכות, לא מאמינה למה ששמעתי. כמה אומץ צריך ילד קטן בשביל לעשות דבר כזה... היה לי קשה לדמיין את אלירן עובר כאלו דברים נוראים.
אלירן הביט בי בשתיקה, מוחק בעדינות את הדמעות מפניי . ראיתי צער וכאב בעיניו. הסתכלתי עמוק לתוכן וראיתי שם גם ניצוץ של אהבה.
"אני אוהבת אותך" אמרתי ברעד.
"אני יודע " הוא לחש והשפלתי את ראשי, לא אהבתי לבכות בנוכחות אחרים.
אלירן אחז בראשי והרים אותו כאילו מכריח אוצי להביט בו.
"אני כל כך מאוהב בך. את לא מבינה מה את עודה ללב שלי. אני מאוהב בך , מאוהב" הוא לחש , כל שרירי פניו נמתחים.
המילים האלה הרגו אוצי מבפנים. רציתי לשמוע אותן עוד פעם ועוד פעם אבל ידעתי שהלב שלי דופק כמו משוגע ושמספיקה פעם אחת נוספת שבוא יגיד את המילה "מאוהב" כדי לגרום לי להתקף לב.
לא ידעתי איך להגיד לו במילים דאני מרגישה את זה חזק כל כך, כמוהו בדיוק, אז פשוט הוכחתי לו במעשים . נישקתי אותו.