Good Girls Love Bad Boys

פרק 24

דלת ביתו של אלירן הייתה פתוחה, דפקתי עליה אבל אף אחד לא ענה. היססתי קצת אבל נכנסתי באיטיות, סוגרת את הדלת מאחוריי .
"אלירן?" קראתי בקול.
הבית החזיר לי הד. מכיוון חדרו נשמעו קולות דיבור וצחוק .הלכתי בשקט בעקבות הרעש.
דלת חדרו הייתה פתוחה לרווחה, הוא ישב על הרצפה כשפלג גופו העליון חשוף ואיתו ישבו איציק ודניאל כשגם הם ללא חולצה.
על הרצפה נחו בקבוקי זכוכית ריקים , אני מניחה שהם הכילו אלכוהול לפני שהבחורים שתו אותם. סיגריה נחה על שפתיו של אלירן ואילו דניאל ואיציק העבירו ביניהם את הנרגילה .
הסתכלתי על אחירן. הוא היה נראה כל כך שונה, יהיר, מנותק, לא הוא.הם צחקו על משהו אבל לא הבנתי על מה, הייתי כל כך מפוחדת ומזןעזעת מכדי להבין מה הם אומרים.
נכנסתי לחדר באיטיות, נאחזת במשקוף .
"מה קורה פה?" שאלתי והסתכלתי עליהם. הם היו כל כך שיכורים שהייתי בטוחה שהם לא יצליחו לענות לי.
"יסמין שלי!" אלירן קם לעברי וחיבק אותי בחוזקה .
"אתה מסריח מאלכוהול וסיגריות" אמרתי בכעס ודחפתי אותו ממנו.
הוא גיחך והדביק נשיקה על לחיי. נרתעתי לאחור בגועל, עד שנתקלתי בקיר הצמוד לדלת. לא זיהיתי את הבחור הזה.
"מה יש לחברה שלך?" איתיק שאל ומירפק את דניאל שצחק בתגובה.
אלירן הביט בהם ואז בי. הוא התקרב לאט לכיווני, הרגשתי את פעימות ליבי מאיצות.
הוא נעמד מעליי, הייתי צריכה להרים את ראשי כדי להסתכל לתוך עיניו בעלות במבט השונה .
הוא הניח את ידיו השריריות משני צדדיי ואני התכווצתי במקומי.
"תשחררי ותשתחררי. כולה קצת אלכוהול וסיגריות. הבנת?" הוא שאל והביט בי בעיניו הכחולות שהתכהו בכעס.
הרגשתי כל כך מאויימת ומפוחדת, רציתי לברוח ממנו ומכל מה שקורה .
הוא רכן לעברי ונישק אותי על שפתיי, יכולתי לחוש בטעם המשונה שהיה בפיו כתוצאה מהשתיה והעישון.
ניסיתי להתנגד לו בידיים רועדות שדחפו אותו מחזהו אבל הוא היה כל כך חסר חושים, הוא בכלל לא הרגיש בידיי.
מזויץ עיניי ראיתי את איציק ודניאל צופים בנו במבט מזוגג, שיכוריםלחלוטין . הם העבירו ביניהם בקבוק זכוכית - פעם איציק לגם ופעם דניאל.
אלירן אחז בראשי והרגשתי איך דמעה חצופה נופלת על לחיי. אפילו לא ניסיתי למחות אותה, הרגשתי כאילו שאבן ממני את כל הכוחות שהיו לי.
אלירן התנתק ממני והסתכל עליי. הוא פגש לראשונה בפניי הרטובות,לא ניסיתי אפילו להסתיר שבכיתי. לא היה לי איכפת.
"מה קרה?" הוא שאל בבלבול וליטף את הלחי הרטובה שלי.
לא עניתי לו. בצעדים מהירים יצאתי מהחדר שלו , כמעט רצתי במורד המדרגות אך כשהגעתי לפינת האוכל הצמודה ליציאה הרגשתי יד אוחזת בזרועי בחוזקה.
אלירן משל אותי אליו "מה יש לך? מה את בורחת?" הוא שאל בחוסר הבנה וראיתי גם ניצוץ של זעם בעיניו.
ניסיתי להדוף אותו אבל הוא היה חזק בהרבה. הוא אחז בזרועותיי ודחף את שנינו לקיר כשגבי נשען עליו. ידיי החלו לרעוד בחוסר שליטה לא הבנתי למה הוא מתנהג ככה. אני מניחה שזה בגלל האלכוהול , זה לא משפיע לטובה על אף אדם ואלירן , כך מסתבר, לא יוצא מהכלל.
"אני לא מבין מהקורה לך" הוא אמר. השפלתי את ראשי. הוא הרים אותן בכוח.
"תסתכלי עליי כשאני מדבר אלייך!" הוא צעק.
עשיתי כציוויו, מרגישה מושפלת ומפוחדת מתמיד .
"למה את שותקת?!" הוא רטן.
השפלתי את ראשי שוב אך מיד הרמתי את עיניי והידרתי אליו מבט כשעל לחיי נחות דמעות.
"אתה מפחיד אותי" לחשתי .
ידו המקועקעת שנאחזה בקיר החליקה ממנו באיטיות. עיניו החלו להתבהר ומבט צלול שכן בתוכן. הוא הבין מה קרה כאן. כתפיו נשמטו והוא אחז בראשו.
"אני כזה אדיוט" הוא צרח ובעט באחד מהכיסאות שהיו צמודים לשולחן. נרתעתי לאחור בבהלה, הסתפקתי כבר לשכוח איך אלירן נראה ומתנהג כשהוא עצבני.
הוא קלט את תנועותייי המפוחדות והתקרב אליי במהירות.
"פאק יסמין אני כל כך מצטער. נשבע לך שאני לא יודע מה עבר עליי. אני חושב שאסור לי לשתות... זה הבנים , הם רצו קצת לחגוג. אני מצטער כל כך נסיכה שלי . אני לא אפגע בך לעולם". הוא הביט בי בעיניים מלאות כאב וחרטה .שתקתי.
"יסמין אני נשבע שזה לא יקרה שוב" הוא אמר ועיניו הכחולות התמלאו דמעות, כמו ים שגליו מאיימים להטביע את כל מי שבקרבתם.
הסתכלתי עליו , ראיתי את רגשות האשמה שמנקרים בליבו. ברגליים כושלות ורועדות התקדמתי לדלת שהייתה במרחק חמש צעדים ממני.
יצאתי מביתו כשדמעות שוטפות את פניי.
"זה לא יקרה שוב" לחשתי לעצמי בהחלטה נחושה, מסכימה עם מילותיו שלו ומוחה דמעה שהתגלגלה מעיני.
"זה לא יקרה שוב".