Good Girls Love Bad Boys

פרק 27- סיום

המקום היה שקט וריק, מסביב הכל ירוק מעורב בחום. מן אי בודד באמצע החיים. לא ידעתי איך אלירן מצא את המקום הזה אבל כמו שאני מכירה אותו- יש לו דרכים.
הוא הניח על ראשי את הקסדה ווידא שהיא סגורה היטב. הרגשתי את האנדרנלין זורם בגופי במהירות ,הייתי מעט מתוחה אבל בעיקר נרגשת.
"תראי , אני יודע שעש לך רשיון על רכב אבל זה לא כמו אופנוע. אוקיי?" הוא התחיל להסביר את כל כללי האופנוענים ואני הקשבתי לו בתשומת לב, רואה את הדאגה שמשתקפת בייניו.
הנהנתי לבסוף ,מחוייכת ומרוגשת. הוא צחק בקול .
"מה עשיתי?" שאלתי וחבטתי בחזהו בחיוך.
"את מתלהבת כמו ילדה קטנה" הוא גיחך.
"זה רע?" שאלתי והבטתי בו.
"לא. בכלל לא. סוף סוף את קצת משתחררת ומוכנה לעשות משהו פרוע " הוא צחק והסתכל עליי, נושך את שפתו.
"זה מדהים כמה שאת יפה אפילו מאחורי קסדה" הוא מלמל לעצמו ולא הסיר ממני מבט.
השפלתי את ראשי והחזרתי "מזל שאני מאחורי הקסדה ככה אתה לא רואה כמה אני מסמיקה עכשיו".
הןא פלט צחוק קצר ואז התרצן. "את בטוחה שאת רוצה לעשות את זה ?"
"בטוחה" קבעתי בהנהון.
"אוקיי" הוא אמר לאט וראיתי אותו מתחבט עם עצמו.
"הי, יהיה בסדר " לחשתי ובוא חייך.
הוא עזר לי לעלות על האופנוע , הכנסתי את המפתח והתנעתי אותו.
"וואן זה ממש שונה מלשבת מאחוריך" אמרתי בקול , מנסה לגבור על רעש האופנוע המותנע.
"כן הא? מרגישה את האנדרנלין? "
"בעוצמות שלא ידעתי שקיימות בכלל!"
הוא הביט בי ואז צעק "בהצלחה". הנהנתי במרץ ,מרגישה את חום גופי עולה ואת ליבי פועם בחוזקה.
התחלתי לנסוע ופלטתי צעקת "וווהוו" ענקית , בקול , מוודא שאלירן שומע ומקווה שהוא מחייך .
הבטתי לעבר השביל , מוקסמת מהתחושה שהנהיגה הזו העניקה לי.
שמחתי שהמקום היה לא מיושב אחרת אני בטוחה שהיינו מסתבכים על זה. אין לי רשיון על אופנוע . נתתי לגוף לרחף , להרגיש את היופי שבחופש. הרגשתי מנותקת מהכל. רק אני, השמיים, השטח העצום והבלתי נגמר והאופנוע.
השמש ליטפה את פניי ברכות והרוח העיפה את שיערי .
פניתי כדי להסתובב בחזרה , שפניי יהיו לכיוון אלירן. ראיתי אותו מרחוק ממש, צופה בי . כשהתקרבתי קצת יותר יכולתי להבחין בסיגריה שנחה על שפתו ובחיוך המאושר שלו. הוא שמח לראות אותי חופשיה כל כך, בלי כל הלחץ שאני מעמיסה על עצמי.
הבעת פניו השתנתה לפתע והוא צעק משהו לעברי . כנראה שהייתי כל כך מרוכזת בפניו שלא הבחנתי בסלע שעמד באמצע הדרך. ניסיתי לסטות הצידה אך זה היה מאוחר מדי.
הרגשתי איך אני עפה מהאופנוע ואז הכל היה שחור .

****
מנקודת מבטן של אלירן:
צעדתי לאט, בשקט, מכונס בעצמי. הרוח נשבה בחוזקה והחל טפטוף קל שלאט הפך לגשם. לא היה לי איכפת . נתתי לגשם לשטוף אותי, להרטיב את כולי, להוציא מעליי את כל הזוהמה.
השמיים הלכו ונהיו שחורים יותר ויותר, הרחוב נעשה חשוך ושקט. רק קולות צעדיי הדהדו בין הגשמים.
השפלתי את ראשי והצתתי סיגריה, נותן לעצמי את הנסיון להנות מהרוגע שהיא מעניקה , גם אם זה לשניות ספורות. אבל לא הצלחתי.
הרגשתי רגליי נהיות כבדות יותר ויותר כשהתקרבתי אל המקום.
הרמתי את מבטי ופגשתי בשלט הדהוי: בית החיים.
שם מגוחך, לחשתי לעצמי. השלכתי את הסיגריה ונכנסתי באיטיות .צעדתי בין הקברים, יודע בדיוק לאן ללכת. רגליי הובילו אןתי מעצמן, לא היה צורך בראש.
לא חשבתי, פעלתי כמו רובוט.
הגעתי למצבה וליבי החסיר פעימה. השם שנכתב שם גרם לי לבכות. הרגשתי כמו פעם, כשהייתי ילד . מגיל קטן למדתי לעצור את הדמעות בפנים אבל עכשיו לא עניין אותי אגו , לא כבוד, לא מסיכות ולא שקרים.
העברתי את האצבע שלי על האותיות הרטובות.
"יסמין ..." הצחלתי , מרגיש את הדמעות זולגות על לחיי, מתערבבות בגשם הניתך
"יסמין שלי, אני יודע שאת שומעת אותי. רציתי להגיד לך שאני אוהב אותך ואני מתגעגע אלייך כל כך" פלטתי אנחה והמשכתי.
"עבר כבר זמן רב מאז שנהרגת אבל הלב שלי לא מתאחה . והוא לעולם לא יתאחה. את היית חלק ממנו ועכשיו כשעזבת נותרתי עם חצי לב שגם הוא שבור לרסיסים".
בגוף רועד רכנתי לעבר המצבה ונישקתי אותה באיטיות, מנסה להרגיש את חום שפתיה של יסמיןאך במקום זאת נתקלתי באבן קרה ורטובה.
הנחתי את ידיי הרועדות על האותיות וליטפתי אותן.
"אני אדיוט , לא הייתי צריך לתת לך לעשות את זה. לא היה לך רשיון ואני בטמטום רב נתתי לך לרכב על האופנוע המזורגג שלי ועוד העזתי לשמוח על זה שאת משתחררת!" צעקתי וזרקתי בזעם עצמי אבן קטנה שהייתה סמוכה לעברי.
"ועוד איך השתחררת . לגמרי. מהכל" אמרתי .
"אני לא יכול לחיות עם המחשבה הזאת שאני גרמתי למותך, הראש שלי מתפוצץ מהכאב שרודף אותי כל יום וכל לילה . יסמין, אני שמח שהכרתי אותך. את שינית אותי, נתת לי את האפשרות להוציא את הדברים החיובים שבי. נתת לי את האפשרות להתאהב , זה דבר שלא קרה לי מעולם. ואני מחא הכרת הטוב כלפייך.
אני מתגעגע איליך . כל כך מתגעגע. לפנים שלך,לעיניים היפות והטהורות שלך,לחיוך המבויש , לצחוק המתגלגל, לאופי המדהים שלך שלימד אותי איך אדם צריך באמת להתנהג, לחוש ההומור שלך, לחוכמה הזאת שתמיד נטפה ממך בלי שהרגשת צורך להתגאות. עם כל הדברים הטובים שבך נשארת מושלמת וצנועה .
יסמין , אהובתי. מילים לא מספיקות כדי להגיד כמה אני מצטער וכמה כואב לי שעזבת. מילים לא מספיקות כדי להוכיח את האהבה שלי אלייך ". ניגבתי את הדמעות שזלגו על לחיי בלי שליטה.
בשתי ידיים רועדות הוצאתי את השקית הקטנה מתוך כיסי. בראש מנותק ונקי ממחשבות ובלב הולם מכאב ואכול רגשות אשמה וצער בלעתי כדור. ואז עוד אחד ועוד אחד. הבטתי בשקית שהלכה והתרוקנה וכשהיא הייתה ריקה לחלוטין השלכתי אותה.
האדמה הייתה בוצית אבל התיישבתי עליה בכל זאת.
הנחתי את ראשי על המצבה , מלטף אותה בידיי.
"אני מקווה שסלחת לי, כי אני מגיע אלייך. תשמרי לי מקום לצידך, אהובתי".