נ.מ לואי
״אז מה השלב הבא״ פרי שאלה.
״למה את מתכוונת?״ שאלתי, סוחב את שקיות.
אני ופרי צעדנו בתוך הקניון הגדול, פרי רצתה שנעשה יום שהוא רק שלנו כדי להשלים את הפערים.
״אתה והארי. אתם כבר גרים ביחד ו.. או! בוא נכנס לשם״ קראה, מושכת בידי לאחת החנויות.
״פרי זאת חנות של מוצרי תינוקות״ אמרתי מבולבל, נגרר אחריה אל תוך החנות.
״תראה איזה חנות מתוקה, תראה את הבגדים הקטנים האלה״ אמרה בהתלהבות, מעביר את ידיה על בד הבגדים.
״פרי?״
היא הסתובבה עם פניה אליי, ״כן?״
״פרי את- את לא...״ משכתי, מכווץ את גבותיי.
״הו, אלוהים לא לא, ממש לא. אני לא בהיריון לואי״ הגנה במהירות.
״אה״ נשפתי. ״אז מה אנחנו עושים פה?״ שאלתי, שולח את ידי לגעת בבד הרך של הבגדים הקטנים.
״סתם זה נחמד לפעמים, אתה יודע.. להרגיש איך זה להיות הורה״ אמרה, מסתכלת על הפיג׳מות של התינוקות.
״כן..״ מלמלתי בחיוך קטן.
הייתה שם פיג׳מה קטנה של פו הדב עם אוזניים קטנות, העברתי את ידי על הבד הפרוותי. זה באמת נחמד.
״אף פעם לא חשבת על זה?״ שאלה כדרך אגב.
הסטתי את מבטי אליה, מכווץ את גבותיי. ״על מה?״
היא משכה בכתפיה, ״אתה יודע, להיות הורה, ילד. יצור קטן ומתוק שיקרא לך אבא״
העברתי את עיניי חזרה לפיג׳מת הפו הדב. עברה בי צמרמורת נעימה כששמעתי את מילותיה של פרי. זה יהיה שקר להגיד שלא חשבתי על זה, זה יכול להיות יותר ממדהים.
״אני כן..״ משכתי.
״אז מה עוצר אותך? הלוואי ואני הייתי יכולה, אבל אני בקולג׳, אתה לא.״ אמרה, מסתכלת עליי בוחן את הפיג׳מה.
״הארי לא רוצה״ אמרתי בלי מחשבה, מרגיש מן עקצוץ קטן בלב אחרי.
״איך אתה יודע? דיברתם על זה?״
״אממ, לא כל כך, אבל אני יודע שהוא לא רוצה עכשיו״ אמרתי, מתבאס בתוך תוכי.
״ואתה?״
החזרתי את ידי לצד גופי, מביט לחזרה לפרי שהביטה בי עם חיוך קטן על שפתיה.
״איך בכלל הגענו לשיחה הזאת? פרי בואי נצא מפה בבקשה״ התחמקתי מהשאלה, אוחד בידה ומושך אותה אל מחוץ לחנות.
״אל תתחמק לואי, אתה מוכן להיות אבא?״ שאלה, מושכת את ידה.
״פרי הארי בן עשרים וארבע ואני רק בן תשע עשרה״
