נ.מ לואי
״בוקר טוב״ בירכתי כשרייזל וקטלין הופיעו במטבח.
״בוקר טוב״ החזירו יחד. קטלין לבשה חצאית ורודה ומתוקה עם חולצה לבנה עם ציור של חד קרן עליה. שיערה היה אסוף לשתי צמות ארוכות. רייזל לבשה ג׳ינס שחור וחולצה לבנה פשוטה.
״הכנתי לכן ארוחת בוקר, הארי יסיים להתארגן ונצא בסדר?״ הודעתי בחיוך. הן הנהנו בראשן. הרמתי את קטלין כדי שתשב על אחד הכיסאות, רייזל ישבה על הכיסא שלידה.
״איך ישנתן? המיטות נוחות?״ התעניינתי.
״מאוד, תודה״ קטלין אמרה בחיוך, נוגסת בפרוסת לחם. רייזל רק הנהנה בראשה.
״בוקר טוב״ הארי בירך, נכנס למטבח. הוא ליטף את כתפה של רייזל ונישק את שפתיי.
״איו״ קטלין קראה נגעלת.
צחקקתי מתגובתה. ״הכנתי לך קפה״ אמרתי, מחוייך. זה באמת בוקר טוב. נחמד להיות יותר משני אנשים בבית כל כך גדול.
״את יודעת קטלין, יום אחד גם לך יהיה מישהו שינשק אותך ככה״ אמרתי, נשען על האי עם מרפקיי.
קטלין הנידה בראשה עם פרצוף נגעל, ״בחיים לא״
״מצויין קטלין, אם מישהו ירצה לנשק אותך תגידי לו בחיים לא״ הארי אמר.
הסטתי את מבטי אליו, צוחק. ידעתי שהוא יהיה ככה. כל כך מגונן.
״רייזל, היום הולדת שלך ממש בקרוב, יש משהו מיוחד שתרצי במתנה?״ שאלתי.
״לא זה בסדר, תודה״ אמרה, מנידה בראשה, מתרכזת בצלחת שלה.
״קדימה, חייב להיות משהו״ התעקשתי.
״קדימה בייבי אנחנו גם צריכים להסיע אותן, כדאי שנצא עכשיו כדי שלא נאחר, יש לי היום פגישה חשובה״ הארי אמר, מניח את ידו על גבי.
הנהנתי בראשי, ״אתן מוכנות?״ שאלתי. רייזל וקטלין הנהנו בראשן, מרימות את פרוסת הלחם האחרונה מהצלחת. לקחתי את הצלחות מהשולחן, מניח אותן בכיור.
נסענו ברכב של הארי. הארי ישב במושב הנהג, אני ישבתי לצידו במושב הניוסע, ורייזל וקטלין ישבו במושבים באחוריים. הבאתי לקטלין ורייזל את הטלפונים שקנינו במיוחד בשבילן.
״יום טוב קטלין תזכרי מה לימדתי אותך, במקרה ואת צריכה אותנו, תתקשרי לאחד המספרים שמופיעים על מסך בסדר?״ וידאתי. קטלין הנהנה בראשה.
״בסדר, יום טוב״ קטלין אמרה, מחבקת אותי חיבוק אחרון ונכנסת למבנה הגן.
הבטתי מסביבי, יכולתי לראות את המבטים שקיבלתי מההורים שהביאו את ילדם לגן. יכולתי לדעת שהם בטח בנו לעצמם סיפור בראש, ותהו לעצמם למה אני כל כך צעיר ויש לי ילדה. החלטתי לא לייחס לזה חשיבות ולהתעלם מהם.
