נ.מ לואי
״בחייך לואי זה לא כזה נורא״ נייל אמר, משלב את רגליו על שולחן משרדו של הארי.
״כן אבל זה לא נעים, אז למה חייב ללכת?״ שאלתי, מעביר את מבטי בין נייל להארי.
״חבר של משפחת סטיילס, חייבים ללכת״ נייל אמר, נראה שגם הוא לא מתלהב כל כך ללכת למסיבה הזאת.
נאנחתי בכיסאי. זה כל כך מטומטם, זה ברור שבן אדם הזה לא סובל אותי ומנסה להפריד ביני לבין הארי מהשניה הראשונה שראה אותי, מה כל כך דחוף ללכת ליום הולדת שלו?
״אתה לא חייב לבוא״ הארי משך בכתפיו.
הרמתי את גבותיי, מביט בו מופתע. זה קצת מכעיס.
״אה כן?״ שאלתי, משלב את ידיי.
״אני מתכוון, אתה לא רוצה ללכת...״ משך.
״זה בסדר מצידך ללכת למסיבת יום הולדת, בבית של הבחור שנהגת לזיין בעבר, בלי הבן זוג שלך?״ ועכשיו הייתי יותר עצבני.
״אחי אתה מסתבך, המשפחה הזאת משוגעת, כל דבר הוא עילה לפרידה״ נייל הזהיר את הארי ואני רק הנהנתי בראשי.
הוא באמת חושב שאני אתן לו ללכת לבד למסיבת יום הולדת של ג׳ק? הבחור הזה רק מחפש הזדמנויות להדבק להארי כמו עלוקה.
״א-אתה לא רצית לבוא.. אז אני לא מכריח אותך, אתה יכול להכין לנו בינתיים ארוחת ערב עד שאחזור״ אמר בחיוך מתוק.
״הארי לא...״ נייל מלמל, שם את ידיו על פניו.
״כמו.. השפחה שלך?״ הרמתי את גבותיי, ממש סקרן לתשובה שלו.
״מה-לא! כמובן שלא״
״הארי, פשוט תעצור״ אמרתי כועס, מסיט את מבטי לקיר החלונות, מביט על העיר.
״מה? אתה לא סומך עליי?״ שאל.
״אני סומך עליך, עליו אני לא סומך. אני קלטתי אותו, בהזדמנות הראשונה שתהיה לו הוא יכנס לך למכנסיים, כל כך עלוב... למה הוא לא יכול פשוט לצאת לנו מהחיים?!״
הארי גיחך, קם מכיסא המנהלים שלו וצועד את שני הצעדים הנחוצים כדי לעמוד מאחורי גב המשענת של הכיסא שישבתי עליו, מניח את ידיו על כתפיי.
״אז איזה מזל שלא תהיה לו הזדמנות״ אמר, מניח נשיקה על צווארי.
״אני עדיין פה, כן?״ נייל אמר, משחק עם המזלג באוכל שבחמגשית.
הארי גלגל את עיניו, ״אז אתה בא?״ שאל.
״כמובן שאני בא! אני לא אתן לו אפילו להתקרב״ קבעתי.
הארי צחק מניח נשיקה נוספת על צווארי וחוזר לשבת בכיסאו.
״אז מה עם לוטי?״ שאל, מפנה את השאלה לנייל.
״חזרנו״ נייל אמר בפה מלא.
״זה היה מהיר הפעם״ אמרתי, לא מופתע בשום צורה.
