נ.מ לואי
״זכינו במכרז!״ צעקתי כשהתפרצתי למשרדו של הארי.
עיניהם של הארי ונייל נורו לכיווני, ״הקניון שהולך להיפתח בקצה העיר, זכינו במכרז עליו!״ הסברתי, מתקדם אל הארי בהליכה מהירה ושמחה, מטיח את הדף על השולחן בחיוך גדול.
הארי העלה חיוך גדול על שפתיו, ״באמת?״ שאל, מרים את הדף ומעיין בו עם עיניו.
״לו! זה מדהים! אני גאה בך כל-כך״ הארי קרא, קם מכיסאו ומושך אותי לחיבוק, לוחץ את שפתיו על ראשו.
ידעתי שזה לא עניין גדול בשבילו, אבל הוא מתלהב בשבילי כי זה המכרז הכי גדול ומבוקש שהבאתי.
הארי הושיט אל נייל את הדף, ונייל לקח ממנו במהירות. כשהוא ראה את סכום המכרז, חיוך התפשט על שפתיו, ״לואי, זה נהדר. אמרתי לך שאתה יכול״ נייל אמר.
הנהנתי בראשי עם חיוך גדול, כורך את ידיי סביב מותניו של הארי וקברתי את פניי בחזיהו עם חיוך גדול. הצדקתי את מקומי כאן. הבאתי עד כה כמה מכרזים אבל אף אחד מהם לא היה כזה גדול ויקר.
״אגב, יש לנו עובד חדש בחברה״ הארי הודיע.
הרמתי את ראשי והתרחקתי מעט מהארי אך ידו נשארה על כתפי, ״מי?״ שאלתי.
הארי הפנה את ידו אל נייל, ״נייל, הוא יבוא איתי לסיורים ויקל עליי קצת בעומס של העבודה.״ הסביר.
הרמתי את גבותיי, מביט אל נייל, ״אתה לא חיי על הכסף של הירושה או משהו כזה?״ גיחכתי.
״העצלן הזה סוף סוף הבין שמכסף עושים כסף, ואם הוא לא יעבוד הכסף הזה לא ישאר לעוד הרבה זמן״ הארי אמר.
הבטתי בנייל שגלגל את עיניו אך גם הנהן בראשו, ״השקעתי החברה ונכנסתי שוטף של שלושים אחוז״ נייל אמר.
הרמתי את גבותיי אפילו יותר בהפתעה, מבטי נורה אל הארי שהנהן. ״רגע, ואבא שלך?״ שאלתי.
״החברה הזאת שלי, אבל גם אבא שלי אישר את זה. אני חושב שזה די ברור שהוא סומך על נייל״ אמר.
העלתי חיוך על שפתיי, פנה שוב לנייל, ״אז זה אומר שתהיה כאן כל הזמן?״ שאלתי.
״לא כל הזמן.. אבל רוב היום. קיבלתי משרד בקומה חמש עשרה, קומה אחת למטה״ נייל הסביר.
״זה נהדר!״ קראתי בשמחה.
הרגשתי רטט בכיס הג׳ינס וצלצול הטלפון נשמע. התרחקתי מהארי מעט והוצאתי את הטלפון מכיסי. זה היה מזפר לא מזוהה. כיווצתי את עיניי ולחצתי על ׳קבל׳ מצמיד את הטלפון לאוזני.
״הלו?״ אמרתי.
״שלום, לואי טומלינסון?״ נשמע קול נשי ומעט מוכר מהקו.
״כן״ עניתי, מביט אל הארי שהסתכל עליי בשאלה.
״מדברת רוז מבית ספר גרוטון״ אמרה.
