Larry Stylinson - I'm drowning 1

I'm drowning - 45

הראש שלי קדח והזעתי .. ממש כאב לי הראש , לעזעזל ! אני שונא לשתות.. אני שונא האנגובר .פקחתי את עיניי מביט לחלון הקטן שמולי שמראה את תחתית הים ולא ראיתי דבר , אני מתכוון כן רואים את המים הכחולים.. בוקר עכשיו ? שתינו מפגרים . במיוחד אני . מה חשבתי לעצמי שאמרתי לו לעזור לי לגנוב את הספינה ? אנחנו לא יודעים אפילו לנווט בה ! לעזעזל .. אנחנו תקועים ובכל רגע שעובר אני בטוח שאנחנו רק מתרחקים יותר ויותר מהבית . והטלפון שלי התרטב ביום שנכנסתי למים עם לואי ומאז לא תיקנתי אותו , הטלפון של נייל התכבה כי לא נשארה לו סוללה והמטען היה בתיק שהגאון הזה לא הביא ! אני רעב... לא , אני לא יכול לאכול את העוגיות האלו , נייל ילד קטן ורעב והוא נראה זקוק לזה . התיישבתי במיטה משפשף את עיניי ומעביר את היד בשיערי שהרגיש שומני , לא התקלחתי מאז שיצאנו עם הספינה הזו.. אני מסריח . קמתי מהמיטה ויצאתי החוצה מביט ישר ורואה שריק פה , פתחתי את הדלת שלצד החדר שלי מביט פנימה ורואה את נייל יושן עם פה פתוח ורוק נוזל מתוך פיו על הכרית , חייכתי וסגרתי את הדלת הולך במסדרון ולוקח פחית בירה מהמיני מקרר , פתחתי את זה ולקחתי לגימה , הלכתי במסדרון לעבר המדרגוות ועליתי לסיפון העליון נשען על החבלים , השמש מסנוורת את עיניי והרוח מצליפה בגופי , הבטתי לים לא רואה סימן מזויין של חצי אדם ודג , נהדר , אני מפסיק לחפש .
״לואי״ קראתי מביט מסביב , שתיתי לגימה מהבירה ובלעתי את זה במורד גרוני חש את ההתכווצות הקרה בבית החזה שלי ״לואי !״ קראתי קצת חזק יותר , חתיכת חרא אחד ! שפכתי את תכולת הפחית לים ולאחד מכן מעכתי את הפחית בעזרת ידי וזרקתי לתוך הים
״לכלתי לך את האוקיינוס שאתה כלכך אוהב״ אמרתי מביט במים , אין פה דבר , והשקט הזה... כלכך שקט שזה מרגיש שאני משתגע , אני רגיל לשמוע רעש . בבית של אבא תמיד ששומעים קולות של אנשים מהחוף או סתם ציפורים שורקות , עכשיו אני מתגעגע לזה , שקט לי פה יותר מדי וזה לא שקט שאני אוהב ״לואי..״ לחשתי נושך את שפתיי ״לעזעזל איתך... ״ אמרתי מגלגל את עיניי למטה ומתיישב בקצה
״אני השומר שלך .. זוכר ?״ שאלתי ונשענתי עם ידיי אחורה ״אז למה שאעשה משהו שיפגע בך ?״ הוא לא שומע אפילו .. אני מדבר לעצמי ״אני נשבע שאם לא תבוא אני אצלה אותך על הגריל ואכין ממך סושי״ הזהרתי מנסה להישמע רציני אבל צחקתי לאחר מכן שאמרתי את המשפט ״רק תדבר אליי ... בבקשה חתיכת אידיוט שכמוך . אני צריך לראות אותך , לעזעזל״ אמרתי עוצם את עיניי כי השמש סינוורה אותי ״בבקשה לואי״ אמרתי משאיר את שפתיי פתוחות
״השתגעת שוב ?״ שמעתי את נייל מאחוריי ושיחררתי אנחה בזמן שהתיישבתי והסתכלתי עליו צועד לעברי עם החולצה שלי בידו ״תלבש את זה , היא התייבשה מאתמול ואתה בטח לא רוצה להישרף מהשמש הזו״ אמר וזרק לעברי ומיד תפסתי ולבשתי אותה, הוא התיישב לידי והסתכל עליי בדאגה
״מה ?״ שאלתי מביט בו חזרה והוא משך בכתפיו
״אני לא יודע .. אנחנו תקועים באמצע הים הארי״ אמר , יכולתי לדעת את זה בעצמי נוכך העובדה שאנחנו כמעט שלוש ימים נותנים לספינה הזו להפליג בלי דרך לשלוט עליה , בגלל שחיפשתי בפאקינג ים מישהו . כמה מטופש זה . מטופש שבאמת חשבתי שהוא יופיע למול עיניי
״זה היה טעות לצאת לחפש אותו..״ אמרתי ונייל הנהן
״דווקא שהודיעו לי שהתקבלתי לקולג׳ שרציתי״ אמר בתסכול והבטתי בו , נהדר , הוא התקבל ואני לא , אז מה אם הייתי קצת בעייתי , או שרוב הפעמים לא הייתי נמצא בשיעורים אני עדיין הייתי עם ציונים סבירים . שיילכו להזדיין אני לא אלך לשום קולג׳ , סיימתי תיכון ואני שונא ללמוד בכל אופן . אני בן תשע עשרה שיש לו כל מה שירצה אבל אני לא רוצה כלום , כי כל מה שיכול להיות שלי היה שייך לאבי ואני לא רוצה ממנו שום דבר , הוא גרם מספיק נזק למשפחתי , אני לא מבין איך אמא יכולה לסבול אותו , להיות איתו .
״אל תדאג בלונדי אנחנו לא נמות , אתה יותר מדי דרמטי .״ אמרתי והוא גיחך ״אתה תספיק ללכת לקולג׳ , אתה תעשה שם חיים ותצא למסיבות של סטודנטים מפגרים... זה לא הסוף״ אמרתי בקול עייף והוא חייך
״למה אתה מנחם אותי ?״ שאל קצת מבולבל ״הייתי בטוח שאם אצא איתך לשייט הזה אתה תנסה להטביע אותי..״ צחק וחייכתי רק
״אני בן אדם עד כדי כך נורא ?״ שאלתי מסתכל עליו והוא לרגע נראה כאילו חושב , נהדר נייל . הייתי בטוח שיענה בלי להסס , יופי של חבר
״רוב הזמן״ אמר ואני רק חייכתי ״לא בזמן האחרון״ הוסיף
״אבל זה עדיין לא אומר שאני בן אדם טוב״ אמרתי 
״אף אחד לא בן אדם טוב, כולם עושים מעשים רעים״ אמר והוא צמצם את גבותיו ״ובכן... יש משהו שארצה להתוודות עליו״ אמר באיטיות
״אתה נמשך אליי , אני יודע״ אמרתי בציניות
״תסתום הארי״ מלמל וגיחכתי
״מה ?״ שאלתי והוא הרים את מבטו אליי
״תבטיח שלא תשתגע״ אמר , מה לעזעזל הוא כבר עשה ?
״לא מקיים הבטחות . תגיד כבר מה״ אמרתי והוא נאנח ונראה מחפש את המילים המתאימות
״בימים הראשונים של לואי בבית..״ מלמל וברגע שאמר את שמו של לואי תשומת הלב שלי כולה הייתה שלו , הוא עשה לו משהו ?!
״כן ?״ שאלתי והוא גירד במצחו
״אני קצת... אמרתי כמה דברים עליך.. ניסיתי לגרום לו לעזוב״ אמר ונראה בוחן את תגובתי
״למה אתה מתכוון ?״ יריתי לעברו מעט מבולבל וכועס
״אמרתי כמה דברים מסריחים עליך , שאי אפשר לבטוח בך וש... נו אתה יודע , דברים״ הוא אמר ורציתי לצווח עליו , לעזעזל הבן זונה הזה קורא לעצמו חבר ?! ״אני מצטער.. הייתי אידיוט וכעסתי על זה שתמיד היית חרא אליי אז ... התנקמתי אני מניח .״ אמר
״ולמה אתה מספר לי את זה ?״ שאלתי והוא חייך ומשך את כתפיו
״אתה השתנית . מאז שהכרת את לואי אתה לא עצבני כמו פעם ואתה יותר רגיש לדברים ו-״
״נייל , לעזעזל אני לא... מה שפאקינג אמרת עכשיו״ מיהרתי לעצור אותו , הוא צחק את הצחוק החזק והמתגלגל שלו
״אתה כן ! תסתכל עלינו , ממתי אנחנו מדברים ככה עם אחד השני וצוחקים ?! אתה סיפרת לי שאתה מכרת פאקינג סמים ! אתה אף פעם לא שיתפת אותי בכלום ומאז שאנחנו על השיט שמתי לב לזה שאתה פחות עצבני מפעם , היית מקלל אותי על כל דבר קטן ומסתכל עליי ככה״ אמר ועשה פרצוף עצבני והביט לתוך עיניי , צחקתי משפיל את ראשי
״אני מצטער שהייתי כלכך חרא אליך . אבל נהדר , לואי עזב בגללך עכשיו-״
״זה היה ממש מזמן שדיברתי איתו , זה לא בגללי כי הוא נשאר אחרי זה ולמען האמת הוא גם לא האמין במה שאמרתי אז זה לא אשמתי״ נייל הגן על עצמו והרים את ידיו בכניעה , לואי לא האמין לו ? למה הוא אף פעם לא ראה עד כמה חרא אני בזמן שכולם כן ראו זאת ?!
״אני לא כועס עליך״ אמרתי והוא נראה קצת מופתע ואז חייך חיוך קטן
״אני מצטער על זה בכל אופן״ אמר והנהנתי משפיל את ראשי למים , מביט בהם , לא רואה דבר . אני יודע שלא אראה גם , הוא לא מתכוון לבוא.