Larry Stylinson - I'm drowning 1

I'm drowning - 94

נק׳ מבט הארי :

התעוררתי לאחר שלוש שעות של שינה... כל הלילה פשוט שכבתי פה וחשבתי על הכל . לא הצלחתי לישון , אני יודע שדברים שקורים במשך היום משפיעים על השינה שלי . נאנחתי והעפתי את השמיכה , כשראיתי את השעה תשע הבנתי שאני צריך כבר לצאת לדוכן , אחרי הכל אני צריך לראות שעסקים פועלים כרגיל . יצאתי מהחדר , לפני שאלך ארצה להכין לי משהו לאכול , אני רעב . ירדתי במדרגות ונעצרתי באמצע כשראיתי את לואי יושן ברצפה , באותו מקום שישב אתמול ובכה . לבי התכווץ ומיהרתי לבלוע רוק ולהדחיק את זה , הלכתי לעברו ומיד הרמתי אותו בשקט , מתכוון להעביר אותו למיטה שיהיה לו נוח יותר אך הוא התעורר ונעצרתי מביט בו , לעזעזל , לא תככנתי שיתעורר
״תוריד אותי״ הוא ביקש בלחש והשתחרר ממני , נעמד חזרה ברצפה ושומר ממני מרחק .
״זה לא סוף העולם להיות בן אדם״ אמרתי והוא מיד כיווץ את עיניו ונראה פגוע
״בשבילך לא , אני לעולם לא ביקשתי את זה״ הוא אמר וקולו היה מעט חלש
״אני יכול לעזור לך ... ארשום אותך לשיעורים פרטיים , תלמד לקרוא ולכתוב , אלמד אותך לשחות״ אמרתי והוא מיד הניד את ראשו ולא הסתכל עליי
״אל תנסה לשנות אותי״ הוא אמר והביט לתוך עיניי
״אני מנסה לעזור לך לעבור את זה״ אמרתי
״אני אעבור את זה לבד . פשוט אל.. אל תנסה להתערב , אני ואתה זה... לחוד , הדרכים שלנו לא יפגשו יותר-״
״לא התכוונתי להחזיר אותך אליי , אני רק פאקינג מנסה לעזור לך״ אמרתי , מודע לכך שאנחנו כנראה לא יחד אחרי אתמול
״אז אל״ הוא אמר , עיניו בוהקות ״כי עד עכשיו אתה רק הרסת לי״
״אתה פאקינג הטבעת אותי ! אתה הפנטת אותי !״ צעקתי לפתע ומבטו נעשה כועס חזרה
״זה לא אשמתי , היה ירח מלא !״ הוא אמר חזרה ומיד גיחכתי בזלזול
״ירח מלא ?״ זקפתי את גבותיי בזמן שעברתי אותו לעבר המטבח ״איפה אנחנו ? בתוך סרט של זאבים ?״
״אני ברחתי רק כדי לא לפגוע בך״ הוא אמר ולבי החסיר פעימה אך המשכתי ללכת למקרר ולקחתי שתי ביצים ״זה לא היה אני״ הוא הוסיף
״זה היית אתה״ אמרתי , מניח את הביצים על השיש ולוקח קערה ירוקה
״לא... אני לא רציתי לעשות את זה ... אני לא זוכר דבר ממה שקרה עד שזרקת את התליון שלך״ הוא אמר וקולו מעט צרוד וחנוק , עוד מתחילת השיחה שלנו כך
״ובכן לואי , זה לא משנה עכשיו. אתה בן אדם כנראה ותצטרך להתגבר״ אמרתי שובר את הביצים לקערה ״ומכיוון שאין לך שום דרך או מקום אז אתה תיקח את החדר שנייל ישן בו , עד שתמצא לך מישהו שיסכים לקחת אותך מכאן.״ אמרתי ללא טון , מוסיף פלפל שחור לקערה ומערבב בעזרת מזלג
״מה אעשה עם החיים שלי עכשיו ?״ הוא שאל ומיד גלגלתי לעברו את עיניי , הוא אף פעם לא עשה כלום בחיים שלו , מב פשר השאלה הזו ?
״אתה יכול להמשיך לבוא לדוכן , כמו בכל יום״ אמרתי , לקחתי מחבת והנחתי אותה על הגז , מדליק את האש ושופך מעט שמן . נשענתי עם ידיי על השיש והרמתי את מבטי אליו , עיניו בוהקות והאף שלו מעט אדום , לבי התכווץ ומיד שיחררתי נשימה ״ולאכול שם גלידה ?״ שאלתי והוא מיד גלגל את עיניו ונשך את שפתיו , אני לא מתכוון לנחם אותו . אני יודע שמה שעשיתי שינה לגמרי את חייו . אני עברתי המון דברים וזה מה שגרם לי להתחזק , כל מחשול שאנו עוברים רק מחזק אותנו . שהמים בעבעו אני נזכרתי במה שאבא אמר בפעם האחרונה שראיתי אותו , פשוט הקשבתי לקול שלו ועשיתי את זה . יכל לצמוח לי זנב של דג בגללו , בדיוק כמו שקרה עם ג׳מה . שמעתי את השמן תוסס ורותח ומיד שפכתי את תוכן הקערה למחבת , מוסיף מעט מלח . הסתכלתי עליו והאוזניים שלו עדיין חדות , הציפורניים שלו כחולות .. זה נשאר בכל זאת ?
״תפסיק להסתכל עליי״ הוא אמר במעט כעס וקולו חלש
״האוזניים שלך עדיין חדות״ אמרתי מצביע עליו , הוא צעד לעברי ומיד פתח את המים בברז ונגע בהם עם ידו , נרטב אך תוך כדי הוא הביט בי , הוא בהחלט אנושי ״לפחות עכשיו תוכל לעזור במטלות הבית , תעשה כלים , תשטוף את הרצפה-״
״תעשה את זה לבדך״ הוא פלט וסגר את הברז , הולך ואני רק הסתכלתי עליו עם עיניי , הוא יצא מהבית וטרק אחריו את הדלת , השפלתי את מבטי ועצמתי את עיניי . האידיוט הזה מתכוון להיות דכאוני כל היום ? נאנחתי ולקחתי מרית , הפכתי את החביתה , הקשתי עם אצבעותיי על השיש והסתכלתי דרך החלון על החוף , לא רואים מפה את הדוכן ... בכל אופן מעניין לי את הזין שהוא כועס ופגוע , אני יכולתי לשחות כרגע בים עם אלפי דגים בגללו , ולעולם לא דמיינתי שזו הדרך להפוך לבתול ים , חשבתי שיש איזו מישהי שעושה קסם ... זה הזוי מדי , אך לעולם לא יצליחו להבין את העל טבעי . לעולם לא חשבתי שיש דבר כזה . לקחתי צלחת והריח של החביתה היה טוב , חייכתי ושמתי את החביתה בצלחת שלי , לקחתי מזלג והתכוונתי להוסיף מלפפון חתוך . הדלת נפתחה ולא התאמצתי להסתובב ולראות מי זה , הלכתי למקרר ולקחתי מלפפון , שהסתובבתי ראיתי את נוי באה לעברי
״אני ראיתי את לואי בא לדוכן... הייתי שם מהבוקר עם ליאם כי ביקשת שאבוא מוקדם״ היא החלה לספר , שטפתי את המלפפון ולקחתי סכין ״שחינו יחד .. לא שזה משנה . פשוט הוא יודע מה אני וזה נחמד , אתה יודע ?״ היא הוסיפה ובלי להביט בה יכולתי לדעת שהיא מחייכת
״שחית ערומה ?!״ לפתע שאלתי והבטתי בה בכעס אך היא מיהרה להרים את ידיה כאילו ולהרגיע אותי
״אדוארד שהוא הסתובב הורדתי את בגדיי ונכנסתי למים , הוא לא ראה כלום , תצוף״ היא מיהרה לומר , נאנחתי וחתכתי חתיכות מלפפון לצלחת , זרקתי את הסכין לכיור וחייכתי , זה נראה טעים . לפתע נוי חטפה את הצלחת מהשיש בחיוך וזקפתי את גבותיי לעברה
״תודה אדוארד״ היא אמרה וחייכה חיוך קטן
״נוי אני... מה... לעזעזל . בתיאבון.״ מלמלתי וגלגלתי את עיניי
״זה על הפעם הקודמת שנתת לי לאכול דג !״ היא קראה בכעס ומיד גיחכתי
״אכלת את זה ?!״ שאלתי
״רק ביס קטן״ היא לחשה מכווצת את עיניה תוך כדי
ואיך את יודעת שזה דג ?״ שאלתי
״באוקיינוס נשכתי אחד״ היא הסבירה ומיד קימטתי את אפי בגועל
״נוי זה דוחה...״ אמרתי
״לא ! לא כמו שזה נשמע ! הוא כבר היה מת !״ היא צעקה ומיד בלעתי רוק וקימטתי את פניי
״לעזעזל זה כלכך מגעיל ...״ אמרתי והיא החלה לצחוק , לקחתי מזלג נוסף ועקבתי אחריה אל שולחן האוכל , התיישבתי לצידה וחתכתי עם צד המזלג חתיכה קטנה ומיד אכלתי אותה , זה טעים כמו שזה נראה
״לואי בדוכן..״ היא מלמלה וידעתי שעכשיו היא פשוט לא תפסיק לדבר עליו , אני יודע שזה אך ורק מתוך דאגה ״הוא נראה ממש מדוכא ... אף
פעם לא ראיתי אותו כך״
״את מתכוונת לגרום לי להרגיש כמו חרא עוד יותר ?״ התפרצתי בכעס לא מודע למה שאני אומר , מיד שיחררתי נשימה ועצמתי את עיניי ״בואי לא נדבר על זה בבקשה״
״הו.. אני מבינה״ היא לחשה ואכלה חתיכה מהחביתה , לועסת אותה ״אתה כועס על זה שעזב אתמול ?״
״נוי...״ לחשתי , בולע רוק והיא מיהרה לאכול עוד , נראה שהיא רוצה לשאול המון אך היא אוכלת בשביל לגרום לעצמה לא לדבר . הלחיים שלה נפוחות מכמות החביתה שנמצאת בפה שלה ״הוא לקח אותי לאיזה בריכה בתוך מנהרה..״ סיפרתי והיא פרעה את עיניה לרווחה וירקה על השולחן חלק מהאוכל שהיה בפה שלה ולמרות שזה יכל להיות מגעיל זה לא הגעיל אותי כלל , רציתי לצחוק אבל נשארתי בדמות הרצינית שלי
״אדוארד !״ היא צווחה והביטה בי ״אתה כמונו-״ לפתע היא הפסיקה לדבר וקמה מהכיסא שלה , מה זה הדרמטיות הזו ? ״איפה התליון ?״ היא שאלה , כאילו וכבר הבינה הכל אבל רצתה לוודא את זה . היא הנידה את ראשה והלכה אחורה באיטיות ״בשם אלת הים... אתה לא...״
״לא התכוונתי לעשות את זה״ אמרתי לפני שהיא תטיח בי אשמה ארורה
״לא אשפוט אותך לעולם״ היא אמרה ונראתה לחוצה מעט ואז החלה ללכת לדלת ״אני חייבת ללכת ללואי... אני מצטערת אדוארד שאני עוזבת באמצע , האוכל טעים , תכין לי גם מחר , להתראות !״ היא יצאה ואני שיחררתי נשימה ושיחקתי במזלג , מניח אותו בשולחן ומשחרר נשימה כבדה ששכבה בחזה שלי ופילחה את איבריי , אין לי תיאבון . עד כמה שאני מראה לו שלא אכפת לי ממה שקרה , אני מאשים את עצמי ללא סוף אך מדחיק זאת , כי בו זמנית אני מאמין שזה היה להגן על עצמי .
זה לא היה שווה אם זה אומר לפגוע בו בדרך .