Larry Stylinson - I'm drowning 1

I'm drowning - 61

לואי ונוי נרדמו על הספה אחרי ששמתי להם סדרת ילדים מצויירת , בובספוג . הם נראים כמו שתי ילדים קטנים וחמודים , כמו אחים . לפתע הדלת נפתחה ונייל צעד באיטיות פנימה , איפה האידיוט הזה היה ?! סילבר נכנסה אחריו והייתי מבולבל לרגע
״לא טסת הבית ?״ שאלתי והיא הנידה את ראשה באיטיות וסגרה את הדלת , עכשיו פאקינג ערב והם נזכרו לחזור ?! איפה אבא ואמא בכל אופן ?! הבטתי בשתיהם , נייל נראה אשם והיא רק חוקרת את לואי שיושן בספה , הוא סיפר לה ? אני ידעתי שלא לבטוח בו !
״אני.. אני אעלה לחדר שלך , אחכה לך שם״ היא חייכה לנייל ואז הלכה לעבר המדרגות ורק ששמעתי את הדלת נטרקת יכולתי לדבר
״מה לעזעזל סיפרת לה ?!״ כעסתי ועשיתי צעד לעברו
״היא ראתה אותו ! אני ניסיתי לשכנע אותה שזה תחפושת או שהיא סתם הזתה אבל היא ראתה את זה בבירור הארי !״ צעק ואז הביט בלואי והניח את היד שלו על המותן ״אתה יודע שהוא חנק אותה ?״
״הוא לא בדיוק ח-״
״אל תנסה אפילו להגיד משהו , מה נהיה ממך ?! אתה מגן על מישהו שאתה בקושי מכיר חודש ועל סילבר שאתה מכיר מאז ילדותך לא ?!״ שאל מצמצם את עיניו , בלעתי רוק ושילבתי את אצבעותיי אחת בשנייה
״הוא לא רצה להזיק לה״ אמרתי , הוא שיחרר אנחה וגלגל את עיניו
״זה בדיוק מה שציפיתי לשמוע ממך .״ אמר והביט בי בגועל לפני שעקף אותי אל המדרגות , שיחררתי נשימה כעוסה והבטתי ללואי , מבחינתי הוא שווה את ההגנה הזו . סילבר חתיכת כלבה מפונקת , היא לא הייתה צריכה לצעוק על לואי , הוא לא מפלצת . שמעתי דלת נטרקת ונוי מיד התעוררה בבהלה , עד שהצלחתי להרדים אותם ! נהדר , תודה רבה נייל
״אדוארד..״ היא מלמלה בעייפות והעבירה את אצבעותיה בתוך שיערה הארוך והביטה מסביב
״תחזרי לישון..״ מלמלתי והתיישבתי בספה היחידה , היא הביטה בי וצמצמה את עיניה
״למה אתה עצוב ?״ שאלה ומיד ישבה זקוף ״קרה משהו ?״
״אני לא עצוב...״ מלמלתי . נייל ואני התחברנו בהפלגה הזו יותר ועכשיו שהוא פה עם סילבר הוא עושה כל מה שאומרת , אז מה אם לואי חנק אותה ?! הוא בחייים לא שמע על המושג המזדיין ׳הגנה עצמית׳ ?!
״זה בגלל אביך ?״ נוי שאלה וגיחכתי
״איזו סיבה יש לי להיות עצוב מאבא שלי ?״ שאלתי בחצי חיוך , היא משכה בכתפיה ובאיטיות השפילה את הראש
״הוא ממש חולה ... אני יכולתי להרגיש זאת כשראיתי אותו . הוא חולה כמו דג שלא ראה מים״ אמרה ומשום מה לבי צנח והאוויר נעלם מריאותיי בשנייה
״מה זאת אומרת חולה ?!״ התפרצתי אך ניסיתי להיות שקט יותר
״לא מרגיש טוב .״ אמרה ״גם לפניי שפגשתי אותו ידעתי את זה , כולם ידעו שהאנוש הגדול שרודף אחרינו חולה״
״הוא לא חולה. הוא ואמא שלי יוצאים המון למסעדות ול-״ נקטעתי על ידי עצמי ״מה אם הם בכלל לא הולכים למסעדות ?״ שאלתי אך מיד ניערתי את ראשי ״בואי נעזוב את זה..״ מלמלתי
״אוקיי אדוארד , אלך לישון , ליל מנוחה״ היא חייכה חיוך רחב וקמה מהספה הולכת לעבר המדרגות ועולה בהם , שיחררתי אנחה והבטתי בלואי שישן , לבי החסיר פעימה ויכולתי להביט בו כך כל החיים שלי . קמתי והלכתי להתיישב לידו , שפתיו מעט פקוחות ומתוכן יוצא נשימות רכות , ליטפתי את הלחי שלי והיא הייתה כה רכה
״לואי...״ לחשתי , נישקתי למצחו והעברתי לאחר מכן את היד שלי בשיערותיו ״לואי תתעורר״ הוא מעט זז אך לא פקח את עיניו , שיחררתי אנחה ולפתע הוא פקח את עיניו הכחולות ויכולתי להרגיש את לבי פועם בחוזקה
״הארולד..״ לחש ועיניו היו חצי עצומות
״קדימה , קום״ לחשתי והוא צמצם את גבותיו
״למה ?״ שאל
״בשביל שתישן בחדר״ אמרתי והוא הביט לחלון ונראה מבולבל
״עכשיו ליל ?״ שאל והנהנתי
״כן״ לחשתי והוא התמתח ועצם את עיניו
״אוקיי.״ הוא פלט וקם מהספה , קמתי אחריו והנחתי את היד שלי באגנו הצר מלווה אותו לעבר המדרגות, עלינו למעלה וסילבר בדיוק עברה שם , היא הביטה בנו ונראה שנבהלה אך מיהרה להמשיך ללכת לחדרו של נייל ושמעו את הדלת נסגרת , הרגשתי את העצירה הפתאומית של לואי ומיד עצרתי גם
״הכל בסדר ?״ שאלתי והוא העביר את אצבעותיו בתוך השיער בזמן שעצם את עיניו בייאוש
״אני .. אני מוכרח להתנצל הארולד , אבל נראה שהיא פוחדת ממני״ אמר והביט בי , לבי לרגע שהתכווץ , הדג הזה תמים וטוב מדי
״לא מגיע לה את ההתנצלות שלך״ אמרתי בידיעה שאם הוא רק ילך אליה היא תפחד והוא יפגע , הוא צריך כרגע לנוח ולא להעסיק את עצמו במחשבות כאלו
״אני לא התכוונתי למה שעשיתי״ אמר ועלה במדרגות בצעדים איטיים יותר
״אני יודע״ אמרתי בקול חלש , שהגענו לקומה העליונה מיד הלכתי לחדרה של נוי בכדי לוודא שהיא יושנת , שפתחתי את הדלת אני... טוב , מה אני אמור להגיד לה ? היא פאקינג יושנת על הרצפה
״הי , ילדונת את ערה ?״ שאלתי אך לא ראיתי תגובה ממנה , שיחררתי אנחה והרגשתי יד קטנה על כתפי
״בוא לישון הארולד״ לואי לחש וסיבבתי את ראשי להביט בו , הנהנתי וסגרתי את דלת חדרה , הנחתי את ידי מסביב כתפיו מקרב אותו לעברי והוא חייך
״מתי הוריך ישובו ?״ שאל ומשכתי בכתפיי מגלגל את עיניי
״לא יודע , לא אכפת לי״ אמרתי ונכנסנו לחדר , סגרתי אחרינו את הדלת וכיביתי את האור
״ליל מנוחה״ שמעתי אותו לוחש לידי והבטתי בו בחצי חיוך
״לילה טוב״ אמרתי אוחז בפניו ומנשק את שפתיו , לפי פעם בחוזקה ובטני נקשרה במיליון קשרים , פאק ... השפתיים האלה , החדרתי את הלשון שלי לתוך הפה שלו ולחצתי על ישבנו גורם לנשימה רכה לצאת ממנו , לעזעזל-
״ה-הארולד..״ לחש וניתק את הנשיקה גורם לי להביט בו מבולבל ״רק.. רק ליל מנוחה״
״הו..״ פלטתי בשקט בזמן שגירדתי בעורף וניסיתי להרגיע את התחושה שבערה בתוכי , זה רע , לעולם לא רציתי מישהו כלכך ״כן.. זו רק נשיקת לילה טוב״
הוא צחק ״אוקיי״ לחש ונישק נשיקה קטנה לשפתיי ואז הביט בי בחיוך ולבי פעם בחוזקה ״זו נשיקת ליל מנוחה״ אמר ונשכב במיטה ״ליל מנוחה הארולד״
״לילה טוב״ אמרתי בחצי חיוך ונשכבתי לצידו , הוא התקרב לחיקי גורם לי להיות מופתע אך מיד לכרוך את זרועותיי מסביבו , עצמתי את עיניי ונסחפתי בהדרגה לתוך השינה .