Larry Stylinson - I'm drowning 1

I'm drowning - 74

׳אני אוהב אותך , הארולד׳
הקול שלו הדהד בראשי וניסיתי לחסום אותו , תצא מהראש שלי... שמעתי קולות מחוץ לחדר ופקחתי את עיניי בתסכול , מרגיש את ראשי קודח ואת דמי בוער , לבי נחת ושפתיי נפערו לרווחה כשראיתי בשעון שעכשיו שתיים בצהריים , למה לואי לא העיר או- לבי נחת ושיחרתי אנחה , חרא . לבי התכווץ ושיחררתי אנחה בזמן שקמתי מהמיטה , מתכוון ללכת לעבר הדלת אך דרכתי על זכוכית ומיד עצרתי מרגיש את בקור שעבר על העור שלי , זין למה לעזעזל יש זכוכיות על הרצפה ?! אמרתי ללואי לנקות את-
״נהדר.״ לחשתי לעצמי והתיישבתי בקצה המיטה שולף את שבר הזכוכית מתוך כף הרגל ורואה מעט דם , קמתי והלכתי בזהירות לדלת , יוצא מהחדר ומיד הולך לעבר המדרגות ויורד בהם , הבית לגמרי ריק , אני בטוח ששמעתי צעקות הלכתי לדלת יוצא מהבית ומביט לדוכן , היילי עבדה שם ונוי עם ליאם נמצאים שם , שיחררתי נשימה והלכתי לעברם מרגיש את החול החם בכף הרגל שלי
״בוקר טוב סטיילס״ היילי צחקה ונשענה על הדלפק , נאנחתי מביט בליאם ונוי שרק דיברו ביניהם ״איך אבא שלך מרגיש ?״ שאלה ומיד הסתכלתי עליה , איך היא יודעת על זה ?
״רע״ פלטתי בשקט ונכנסתי פנימה נעמד לידה ומסתכל בקופה על ההכנסות שהיו היום
״נראה שהיום עבר לא רע בכלל״ אמרתי מביט בכסף שהיה בפנים , היא הנהנה בחיוך
״כן , כמה אנשים הגיעו לפה בגלל איזה נער אידיוט שמשוכנע שהוא ראה בן אדם עם זנב של דג״ היא גיחכה ומיד לבי נחת ודמי רתח בעורקיי
״איזה נער ?!״ התפרצתי והיא זקפה את גבותיה
״מה ?״ שאלה מבולבלת
״איפה הוא ?״ שאלתי והיא הצביעה לאורך החוף ובאמת יכלו לראות אנשי טלוויזיה והמון אנשים שמתאספים מסביב , מישהו באמת בא לצלם אותו בגלל זה ?! למה שמישהו יאמין שהוא ראה פאקינג בתולת ים קסומה ?!
״מי אלה הצלמים ?״ שאלתי
״הם מערוץ ימי , כמו נשיונאל גאוגרפיק״ אמרה בחוסר עניין , יצאתי מפה במהירות והלכתי לשם , עובר כמה אנשים שהשתזפו וילדים שבנו ארמונות בחול , שאני התקרבתי אני יכולתי לראות בבירור יותר , הם מראיינים נער בלונדיני , שהתקרבתי מספיק עמדתי ליד האנשים שהתאספו מסביב אבל בדיוק הם סגרו את המצלמה וחלק מהאנשים הלכו מפה ופיזרו את האסיפה הזו , הנער הבלונדיני הזה חייך ודיבר איתם ואז לחץ את ידם והסתובב מתכוון ללכת , מיהרתי ללכת לידו והוא זקף לעברי גבה בבלבול
״מה לעזעל בדיוק ראית בים ?״ שאלתי והיה לו חיוך
״היה לו סנפיר בצבע תכלת ונגעתי בו להרגיש שזה אמיתי , זה היה אמיתי בהחלט״ הוא אמר בחיוך גאה ״זה נראה חצי דג וחצי אדם״
״ואיפה לעזעזל הוא עכשיו ?!״ שאלתי והייתי עצבני שכל הגוף שלי רעד , הוא היה בסכנה , אני לא הייתי שם ... אני לא הגנתי עליו
״תפסתי אותו אבל הוא הצליף בי עם הסנפיר שלו והצליח לברוח״ אמר ולרגע גיחך ״אף אחד לא באמת מאמין שראיתי את זה , אתה יודע ?״
״כי לא ראית כלום. אתה באמת מצפה שיאמינו שאיזה בתולת ים תכה אותך עם הזנב שלה ?!״ שאלתי מגחך תוך כדי
״זה היה בתול ים . אני מתכוון לחפש אחריו ואני יודע שאמצא״ הוא אמר בגאווה וראשי קדח , האנדרנלין זרם בעורקיי וסגרתי את כפות ידיי לאגרופים הדוקים , חבטתי בפניו של הנער עם אגרופי גורם לו ליפול על שפת , הוא כיסה את פניו עם כפות הידיים שלו ונאנק בכאב
״חתיכת מזדיין מסריח...״ פלטתי בשקט מביט בו וירקתי עליו לפני שהלכתי משם בכעס , מנסה להרגיע את עצמי כי רציתי להרוג אותו , הכרחתי את עצמי להמשיך ללכת , ניסיתי כלכך חזק לא להסתובב ולהכות אותו עד חוסר הכרה כי פאק אני רציתי לעשות את זה . רציתי פשוט לגרום לחרא הזה לסבול , רציתי לשמוע אותו מתחנן בפניי שאפסיק להכות אותו , רציתי לגרום לו לסבול . אני נשמע כמו רוצח סדרתי למען השם...העברתי את אצבעותיי בתוך שיערי מתעלם מהמבטים של האנשים מסביבי , מסתכלים עליי כאילו אני מפלצת , עצרתי לרגע משפיל את ראשי ומביט אחורה רואה את אותם המבטים , של פחד ואימה , שיחררתי אנחה והמשכתי לעבר הדוכן , שילכו להזדיין.
״הארי״ ליאם קרא וזקפתי לעברו גבה , אני חושב שהם לא ראו מה קרה הרגע וגם קיוויתי שלא ראו , למזלי הדוכן קצת רחוק משם
״מה ?״ שאלתי כשהגעתי נכנסתי פנימה משלב את ידיי על הדלפק
״איפה לואי ? אני רגיל שהוא תמיד נמצא איתך ועכשיו ראיתי ש-״
״הוא לא פה״ קטעתי אותו מרגיש את לבי מתכווץ ואת הריקנות שאני לא מבין אותה , כי חסר בי משהו שאני לא אוכל להסביר , כאילו ומשהו עוקץ אותי ורק מזכיר לי עד כמה אנוכי ואידיוט אני , רגשות אשם , אני לא יודע למה אני מרגיש כך
״היילי , בקבוק מים״ ליאם ביקש , היילי גלגלה את עיניה וחייכה בזלזול
״קח בעצמך״ אמרה וליאם זקף את גבותיו
״בשביל מהמשלמים לך ?״ שאל וקם לעבר המקרר לוקח בקבוק מים ובדרך חזרה לכיסא הוא פתח את זה ושתה ממנו , הוא נתקל בכיסא בדרך ומים נשפכו על נוי ומיד הלכתי לעברה לחוץ ולא יודע מה לעשות
״יש לנו פה פאקינג מגבת ?!״ צעקתי ״תכנסי הבית נוי !״
״אדוארד תצוף״ היא צחקה , העליתי את מבטי אל שלה והיא נראתה מבולבלת , מה קורה פה ?! היא הייתה אמורה לצמח זנב עכשיו ... מה קורה פה לכל הרוחות ?
״כן הארי , זה רק מים״ ליאם גיחך , מה... הבטתי בה שוב , שיערה ארוך מאוד , אותו עיניים גדולות עם ריסים ארוכות
״נוי ?״ שאלתי תוך כדי לוקח מליאם את הבקבוק ולפני שהספיקה לענות משהו השפרצתי עליה את כל המים ובחנתי את כפות הרגליים שלה
״מה נדפק אצלך ?״ היילי צחקה , למה לא צומח לה זנב ? היא התקלקלה ?
״אדוארד , עכשיו כולי מים !״ נוי צעקה בכעס , לזה לואי התכוון שהיא שולטת בשינוי ?זה מדהים ! היא יכולה לבחור איך להיות
״הוא משתגע לגמרי״ ליאם לחש ואני הבטתי בו בכעס , האידיוט הזה צריך לסתום את הפה שלו . הטלפון שלו צלצל והוא מיד הציץ למסך והסתכל עליי מבולבל לפני שענה , מי זה ?
״הלו ? כן , אני כבר... אל תדאגי״ אמר והושיט לי את הטלפון
״מי זה ?״ שאלתי מעט לוחש
״זו אמך״ אמר ומיד לקחתי את זה מידו , היא לא יכולה להתקשר אליי כי הטלפון שלי עדיין לא תוקן מאותו יום , מה שמזכיר לי אני מוכרח כבר לתקן אותו
״הלו ?״ עניתי בזמן שיצאתי מהדוכן ושמעתי את נשימתה החנוקה
״זה נגמר.״ לחשה בקול רועד ולבי נחת ולפתע הכל שחור , היא בבית חולים ואני יודע למה היא מתכוונת בזה , זה לא יכול להיות זה.. זה לא הגיוני
״את עדיין שם ?״ שאלתי צועד לבית תוך כדי והולך במעגלים
״כן .. ״ היא פלטה בשקט ויכולתי לשמוע את הבכי החלש בקולה , עצמתי את עיניי ובלעתי רוק , זה בסדר הארי , תנשום
״תחזרי הבית אמא״ אמרתי והייתה שתיקה ויכולתי לשמוע רק את נשימותיה
״בסדר.״ לחשה וניתקה , ביי גם לך . כל העולם המזדיין הזה ! התכוונתי לזרוק את הטלפון לרצפה אך מיד שמעתי צעקה שגרמה לי לעצור את עצמי ולהביט בליאם
״מה אתה עושה ?! תביא את הטלפון שלי !״ צעק מהדוכן בבהלה , גלגלתי את עיניי הולך לעברו בכעס ומטיח בחוזקה את הטלפון בדלפק לפני שחזרתי לעבר הבית מרגיש שאני דורך על רצפת האבן ועליתי בשתי המדרגות , פתחתי את הדלת של הבית ונכנסתי מיד טורק את הדלת וחובט אגרוף בקיר, נשימה כבדה שעמדה בגרוני נפלטה מפי והרגשתי את הלחץ המייסר בחזה שלי
״אדוארד ?״ שמעתי את נוי לוחשת וראיתי שהיא נכנסה הבית וסגרה אחריה את הדלת ולאחר מכן צעדה אליי באיטיות ובדאגה ״מה קרה ?״
״אני לא יודע ! אני מתנהג כמו אידיוט ו... זה מרגיש שהכל נהרס , שהרצפה מתמוטטת ואני פשוט נופל ונכנע כי אין לי כוח אני... אבא שלי הוא ... הוא כבר לא . ולואי לא פה !״ צעקתי חובט פעם נוספת בקיר ומרגיש את נשימתי רועדת
״תצוף אדוארד , אתה רק תחמיר את עצמך אם תעשה את זה״ היא לחשה בקול רך ומיד התרחקתי מהקיר והעברתי את שתי כפות ידיי בפנים
״אין לי מושג מה אני עושה״ לחשתי הולך לעבר הספה
״כמובן שיש לך , אתה המנהיג שלנו פה״ היא אמרה והנדתי את ראשי בשלילה
״לא נוי , אין לי מושג מה אני עושה״ פלטתי , מרגיש שכל איבריי נתלשו זו אחר זו , אני לא פועל טוב
״זה בקשר ללואי ?״ שאלה ומיד הבטתי בה מרגיש איך לבי החסיר פעימה שאמרה את שמו , הכל קשור אליו
״כן״ לחשתי כמעט ללא קול , היא צעדה לעברי באיטיות ונעצרה כמה צעדים ממני
״ובכן אדוארד , אני בטוחה שהוא מסתדר.״ היא אמרה ברוגע ומיד הנדתי את ראשי בשלילה , הוא מסומן על ידי דגי אדם מזויינים אחרים ועכשיו הנער המסריח הזה ראה אותו
״לא הייתי צריך לתת לו ללכת״ שיחררתי בנשימה וחשתי את לבי מתכווץ , הייתי צריך לחשוב לפני ! הייתי פשוט מתעלם ממה שהוא פאקינג אמר וחוזר איתו הבית , מגן עליו !
״אל תאשים את עצמך בדברים שעשית . אני מכירה את לואי ועד כמה שהוא נראה חלש ופגיע הוא לא , הוא יודע איך להגן על עצמו.״ אמרה ומיד הרמתי את ראשי להביט בה , זה לא משנה , אני עדיין יידאג לגביו, אני כמו אידיוט הרחקתי אותו ממני רק בגלל שלושה מילים מזויינות , פאק , זה מרגיש שאני מאבד את זה ... הכל קורס מסביבי ואין לי שום דרך לעזור לעצמי . הנשימות שלי היו עמוקות ולרגע הררגשתי שאין פה אוויר , אני מכניס את עצמי לפאניקה . עצמתי את עיניי ונשמתי עמוק בניסיון להרגיע את שאר גופי . אני הרסתי את הכל .