"את רוצה שאביא לכן משהו?" חן שואל בטון הדואג שלו, זה כל כך אופייני לו הדאגה והמסירות, במיוחד כשמדובר בנאיה.
"לא זה בסדר, רק אקמול, אני פשוט רוצה להוריד לה את החום.." אני מסבירה לחן שנמצא מצידו השני של הקו.
"טוב אני יוצא עכשיו מהמשרד, אעבוד שניה בסופר פארם ואבוא אליך, זה יקח לי חצי שעה בערך..." הוא אומר,נשמע שהזמן מפריע לו.
"חן בלי לחץ, היא כרגע ישנה" אני עונה בהבנה.
השיחה מתנתקת ומתפנה לי זמן לבד, עם עצמי, מה שבחיים לא קרה הרבה מאוד זמן, שעות אחר הצהריים מוקדשות כולן לנאיה, אנחנו משחקות ביחד, קוראות ספרים, לפני חודש אפילו עשינו ערב תחפושות, היא כמבון התחפשה לשלגיה ואני למכשפה הרעה.
אבל היום יש לי שקט, אז אני יוצאת למרפסת עם כוס נס ביד וסיגריה מגולגלת, אני לא מעשנת, אני שונאת סיגריות ויותר משאני שונאת סיגריות אני שונאת להיות ליד אנשים שעישנו סגריה, זה מסריח ולא בריא.
אבל החרא הזה ממכר, ומשהו בחומרים שלו מוריד לי את רף החרדה מ100 ל70 בשניה.
אז ברגעים כמו אלו.
שאני מתמודדת עם ילדה חולה בבית.
עבודה חדשה.
והמון אחראיות.
אני רוצה לאבד שליטה לכמה רגעים, והסגריות הן החברות הכי טובות שלי בשביל זה.
אז יוצא לי לעשן סיגריה פעם בחודש, לפעמים שתיים.
אף אחד לא יודע על זה. אפילו לא החברים הכי טובים שלי, משום מה זה גורם לי למבוכה. ולטיפה חולשה.
אני יודעת זה מפגר אבל אני מרגישה שזה שאני מעשנת עכשיו סגריה זה אומר שאני לא מספיק חזקה להתמודד עם החיים בלי הבריחה המזדיינת הזאת, ויכול להיות שזה נכון ואני לא באמת חזקה, אלא כל כך עסוקה בלהעשות פנים שכן.
הפעמון של הדלת מצלצל ואני מעיפה מבט על השעון, יש סיכוי שהחצי שעה הפכה לרבע שעה וחן הגיע כזה מהר?
אני מכבה את הסיגריה במהירות, לוגמת עוד שלוק קטן מהקפה ורצה לפתוח.
"איך הגעת כזה מה-" אני באה להגיד לחן אבל נעצרת בהפתעה.
"טל?מה לעזאזל?!" אני אומרת בבהלה "אמרת שאת לא יכולה לצאת, לא אמרת שאי אפשר להיפגש אצלך..." הוא אומר ונכנס לדירה בלי לבקש אפילו.
הוא מגיש לי בקבוק יין ליד אבל אני עדין בוהה בו ממפתן הדלת עם מבט מופתע "טל זה לא מתאים, נאיה חולה ואני צריכה להיות שם בשבילה ברגע שהיא תקום, אני מבטיחה לפצות אותך בפעם אחרת!" אני מיד מתגוננת.
"יש כאן תחושה של בית" הוא אומר מתעלם מדברי ומטייל ברחבי הסלון נעצר על תמונה שלי ושל נאיה כשהיתה בת שלוש. "בת כמה היא פה?" הוא שואל בשקט "שלוש למה?" אני מחזירה לו בשאלה ומתקדמת אליו.
"סתם, היא פשוט הילדה הכי יפה שראיתי" הוא עונה בשקט, המבט שלי מהופנט.
"בכל מקרה, אני כבר פה, את לא תגרשי אותי ותשפלי אותי עד אפר!" הוא אומר עם חיוך כובש.
YOU ARE READING
Part Of Me
Romance♡♡ עומר אוחיון לא ציפתה שבגיל 26 היא תהיה אמא לילדה בת 5 ורווקה, האידיאל שלה היה שונה לחלוטין, כל מה שאיחלה לעצמה זה משפחה אוהבת ועוטפת והתעלמה כל הדרך מהאזהרות בולטות. וכך נוצר מצב שהיא הפכה לאם חד הורית. מה קורה בערב אחד תמים שבו יצאה להישתחרר ולב...
