"נאיה!" אני צועקת לה בפעם העשירית הבוקר.
"אני מאחרת, מחר נחפש את הנעל השניה, היום תלבשי את הנעלים האדומות" אני מנסה לשכנע אותה.
"לא רוצה!" היא צועקת בחזרה, אלוהים מה היא הולכת לעשות לי בגיל ההתבגרות.
"נאיה, אני לא שאלתי, שימי את הנעלים האדומות ובואי" אני אומרת בסמכותיות בתקווה שהיא עוד מקשיבה לי.
אחרי כמה שניות של שקט ממנה ורעש מטורף מחפצים שנופלים על הריצפה היא יוצאת מהחדר עם הנעל האבודה בידייה! אני נשבעת שהחיוך הזחוח שיש לה על הפנים כרגע מזכיר לי את של אבא שלה וזה הדבר האחרון שהייתי רוצה שהיא תירש ממנו!
"מצאתי" היא מתיישבת על הספה ונועלת אותה.
"יופי עכשיו בואי לרכב" אני לוקחת אוויר בנסיון להרגיע את עצמי, אני מאחרת וזה הדבר הכי לא מקצועי שיכולתי לעשות!
הרכב מתניע לי אחרי חמש נסיונות, שזו התקדמות כי אתמול הוא לא התניע לי גם אחרי שבע.
אני חושבת שזה סימן מהיקום, שהרכב הזה צריך החלפה אבל אין לי כסף לבזבז על זה!
נכון הוא יד שלישית, ונכון הוא שנתון 2005 אבל עדין זז! וזה כל מה שאני צריכה.
חתיכת אלומניום שתגרור אותי מהבית לגן של נאיה, לעבודה ובחזרה...
"נאיוש, היום דודה אור תאסוף אותך אוקי?" אני אומרת לה ומסתכלת עליה דרך המראה, "אוקי" היא עונה לא נראה שזה מזיז לה כל כך.
☆
לא יודעת למה לעזאזל עשיתי את זה לעצמי כנראה שרציתי להיראות יצוגית ומתאימה לסביבה ודווקא היום שמתי את הנעלי עקב השחורות שאני הופתע לגלות שלא השטן בכבודו ובעצמו עיצב ויצר.
הן לוחצות על כל אזור בכף רגל שאפשר ללחוץ עליו ובגדול אני מרגישה שבסוף היום יהיו לי נמקים בשתי הרגלים.
אני נשענת על דופן המעלית בנסיון נואש לסדר בפעם המאה את הנעל אך נכשלת שוב ומחליטה לוותר.
זה לא מה שיהרוג אותי...
כל כך רציתי לבוא ביום הראשון נינוחה ועם כל הרצינות שיש, בלי לאחר ובלי להיראות כאילו תלשו אותי מהמיטה!
אבל כנראה אצטרך להשלים עם העובדה שחיי הם אוסף של איחורים...
המעלית נפתחת סוף סוף ואני מנסה להיזכר איך בפעם הקודמת הגעתי למשרד של טל.
"את המזכירה החדשה של גועל?" היא מבהילה אותי מאחור, גועל?
"כן,עומר נעים מאוד ואת?" אני מנסה להישאר כמה שיותר מנומסת, "אני אמה, האחות המוצלחת..." היא עונה ביהירות.
"נעים מאוד אמה, אני לא זוכרת אך מגיעים למשרד של טל" אני בוחרת לנצל אותה.
"בואי" היא אומרת לי ומתחילה ללכת. אני מנסה להישאר בקצב שלה, אבל הבחורה הזאת טסה!
לבסוף אני מתחילה לזהות את המסדרון הארוך שבסופו מוביל למשרד של טל ונותנת לה ללכת לעיסוקה "תודה על העזרה" אני אומרת בנימוס.
"בכיף" היא עונה עם חיוך ונעלמת.
היא ממש לא דומה לאח שלה, לפחות לא איך שאני מכירה אותו.
YOU ARE READING
Part Of Me
Romance♡♡ עומר אוחיון לא ציפתה שבגיל 26 היא תהיה אמא לילדה בת 5 ורווקה, האידיאל שלה היה שונה לחלוטין, כל מה שאיחלה לעצמה זה משפחה אוהבת ועוטפת והתעלמה כל הדרך מהאזהרות בולטות. וכך נוצר מצב שהיא הפכה לאם חד הורית. מה קורה בערב אחד תמים שבו יצאה להישתחרר ולב...
