אני מתהלכת בין קירות הבית, חוקרת כל תמונה כדי לדלות ממנה עוד חתיכה בסיפור של טל, שמסקרן אותי עד מאוד, אבל לצערי כל התמונות הן תמונות נוף.
אומנם יש תמונה משפחתית אחת, של טל אחותו אמה ואביהם אבל יותר ממנה אין עוד כלום.
כאילו הבית הזה עוצב על מנת לטשטש את העבר, כאילו טל ביקש למחוק כל פיסת זיכרון.
"ויסקי או קפה?" הוא שואל מהמטבח, אפילו לא שמתי לב שהוא החליף את בגדי העורך דין שלו.
עכשיו הוא מזכיר הרבה יותר את טל שפגשתי על הבר, הפלרטטן והמושך.
"יש יין לבן?" אני שואלת בתקווה "יבש או מתוק?" הוא מיד פותח את הארון לידו חושף לנגד עיניי בר אלכוהולי.
"חצי מתוק" אני עונה.
"בואי נשב במרפסת, יש אוויר טוב" הוא אומר ועובר לידי עם שתי הכוסות של שנינו, הוא הלך על וויסקי, אני לא מופתעת.
"וואו" אני מתפעלת מהנוף שנגלה לעיניי, טל אומנם לא הפנטהוז בבניין אבל הוא מספיק גבוה כדי שנוכל לראות את הים מבצבץ לו באופק, והשקיעה כל כך יפה היום.
"את מוזמנת לשבת במרפסת שלי כמה שאת רק רוצה, הנוף הזה הוא הנכס הכי גדול שלי!" הוא אומר בהגזמה.
"טל הנוף אולי מדהים אבל אתה לגמרי חיי חיים עשירים" אני מיד אומרת.
"זה נכון, אבל הייתי נותן הכל בשביל הנוף הזה, הרגע הזה אחר הצהריים מול השקיעה כאן הוא בערך מה שמשאיר אותי שפוי..." הוא אומר ולא מוזיז את עיניים לשניה מהאופק.
"לחיים" אני מפרה את השתיקה ומרימה לכיוונו את היין שלי, הוא מרים אלי את הויסקי שלו.
אני באה לשתות אך הוא שולח את ידו אל ידי ועוצר אותי מלהניח את הכוס על שפתי. אני תוהה למה.
"כשעושים לחיים מסתכלים בעיניים ורק אז שותים" הוא מסביר לי "צודק, נעשה שוב?" אני שואלת בחיוך והוא מהנהן מרוצה מעצמו.
"לחיים" הפעם תורו להגיד,אני מקישה את הכוס שלי בשלו ולא מוזיזה את המבט שלי ממנו, נותנת לחום להיתמזג בירוק, וזה אחד הרגעים האינטימים שחוויתי עם גבר, מבט כזה ביום יום שלי בשניה גורם לי למבוכה עצומה.
אני לוגמת מהיין שלי לגימה קטנה בזמן שטל גומר את כל הכוס שלו, וואו הבחור במצב רע.
"את הראשונה שתשמע עליה" הוא אומר.
"אני פה לשמוע כל מה שתרצה לשתף טל" אני עונה ומביטה בו.
"מאיפה להתחיל?" הוא תוהה בקול, נראה שהמוח שלו לא הכי מאופס או מסודר
"תספר לי איך הכרתם.." אני עוזרת לו.
חיוך קטן עולה על פניו.
"הכרנו בגיל 21, שנינו היינו חיילים משוחררים שהגיעו ליום פתוח באוניברסיטה, היא הגיעה לבד אני הייתי עם חברים, מהר מאוד היא סיקרנה אותי אז ניגשתי אליה, כבר באותו ערב יצאנו יחד לבר" הוא אומר נראה שכל מילה שלו מחזירה אותו לאותו ערב קסום.
"לפי התמונה היא מאוד יפה" אני אומרת ומשחזרת את התמונה בראשי "הכי יפה שיש" הוא עונה בטון מאוהב, עד שלבסוף הוא נאנח והחיוך יורד.
YOU ARE READING
Part Of Me
Roman d'amour♡♡ עומר אוחיון לא ציפתה שבגיל 26 היא תהיה אמא לילדה בת 5 ורווקה, האידיאל שלה היה שונה לחלוטין, כל מה שאיחלה לעצמה זה משפחה אוהבת ועוטפת והתעלמה כל הדרך מהאזהרות בולטות. וכך נוצר מצב שהיא הפכה לאם חד הורית. מה קורה בערב אחד תמים שבו יצאה להישתחרר ולב...
