"טל מה עם זה? לזבל או להשאיר?" אני מרימה מהארגז ערימת דפים.
"מה רשום עליה?" הוא שואל ומרים את עיניו אלי מהארגז שלו, "סיכום כתבי אישום שנת 2012" אני מקריאה.
"זרקי, זה לא תיקים שלי בכלל" הוא עונה וממשיך למיין יחד איתי.
היום טל ואני החלטנו להתחיל לפרוק את הארגזים, עד כה פינינו כמעט שלושה ארגזים שהיו מלאים בעיקר בשטויות ומסמכים חסרי ערך.
"אתה ממש זקנה בת 90 אגרנית שלא נפטרת מכלום!" אני אומרת בצחוק וטל מגלגל עיניים, אני לא מפסיקה לרדת עליו! כמות הזבל שהוא שומר...
"אני משתדל לשמור רק דברים שיהיו חיונים לי בעתיד" הוא אומר ברצינות "אה רק דברים חיוניים?!" אני שואלת שוב בספק והוא מהנהן.
"אז למה לעזאזל יש פה חוברות למידה לפסיכומטרי?! טל הפעם האחרונה שנגעת בזה היתה בטח בגיל 20!" אני אומרת בזעזוע "ואם אני פתאום ארצה לשפר ציונים?"
"אתה לא רציני איתי נכון?!" אני אומרת בהלם, איזה לשפר ציונים בראש שלו? "אתה אחרי תואר מי משפר ציוני פסיכומטרי אחרי תואר?" אני שואלת.
"טוב צודקת, אבל זה הדבר היחיד שלא חיוני פה!" הוא מסכים איתי אבל לא עד הסוף "שאני אתחיל? כי יש פה רשימה ארוכה של דברים שזרקתי!" אני אומרת והוא מגחך.
"תפסיקי לצחוק עלי" הוא אומר עם חיוך מבויש "אני לא צוחקת עליך, אני צוחקת על האגרנות שלך!" אני אומרת ומוציאה מהקרטון חבילת טישו ישנה.
הוא אשכרה שמר אותה?!
"וואי חיפשתי את זה!" הוא אומר בקול ומוציא מארגזו תיק, "מה זה?" אני שואלת בסקרנות.
"זה התיק הראשון שאי פעם יצגתי לבד בבית משפט" הוא עונה ואני רואה בעיניו את ההתלהבות שלו.
"באיזה תחום הוא ועל מה הוא מדבר?" אני שואלת ומתיישבת לידו.
"זה לא תיק רציני אבל השקעתי בו את חיי, הוא בנושא נזיקין" הוא עונה ונושף עליו כי להוריד ממנו אבק.
אני פותחת את התיק ומתחילה לקרוא את המסמכים בריפרוף "זה מדבר על תביעה של הורים נגד בית ספר" אני אומרת והוא מהנהן.
"אני כמובן יצגתי את ההורים, הילד שלהם כנראה היה ילד היפראקטיבי והוא היה נופל כל יומים בערך, וזה דרך אגב היה הטיעון של הבית ספר שהילד פשוט לא נזהר... בקיצור יום אחד בהפסקה הוא קפץ על המעקה שלא היה מחובר מספיק טוב ונפל על הרגל, הוא שבר אותה וגם ניזקק לניתוח" טל אומר ואפשר לשמוע בקולו כאילו התיק הזה עוד עדין מתנהל בתוך ראשו...
"זה נשמע כואב!" אני אומרת "זה באמת כואב, השיקום שלו ארך חצי שנה וגם אחרי החצי שנה הזאת הוא לא חזר לעצמו..." הוא עונה.
רואים שהמקצוע שלו מהווה לו המון אושר לחיים.
"מה בית המשפט פסק?" אני סקרנית לדעת "כמובן לטובת ההורים, הביטוח של בית הספר פיצה אותם בכמעט 100000 שקל!" הוא אומר.
אני פוערת את פי, 100000 אלף שקל זה המון כסף!
"וואו, בטח הם הודו לך על הסכום הזה!" אני אומרת והוא מגחך "מה מצחיק?"אני מיד שואלת.
"לקחתי להם 15 אחוז מהכסף ועוד 20 אחוז על השכר טרחה" הוא אומר ואני בשוק "זה המון כסף על תיק אחד טל!" אני עונה ומנסה לחשב את הסכום בראש.
YOU ARE READING
Part Of Me
Romance♡♡ עומר אוחיון לא ציפתה שבגיל 26 היא תהיה אמא לילדה בת 5 ורווקה, האידיאל שלה היה שונה לחלוטין, כל מה שאיחלה לעצמה זה משפחה אוהבת ועוטפת והתעלמה כל הדרך מהאזהרות בולטות. וכך נוצר מצב שהיא הפכה לאם חד הורית. מה קורה בערב אחד תמים שבו יצאה להישתחרר ולב...
