כנראה זאת רק אני, אבל תמיד במוצאי שבת אני מרגישה כאילו הגוף שלי מותש, כאילו אין לי כוחות, כאילו שאבו ממני את האנרגיה כולה.
לא סתם אומרים שבשבת יש לנו נפש יתרה, אני לא דתייה אבל באה מבית מסורתי, מאמינה שיש אלוקים, מאמינה לחלוטין שהוא קיים.
ובדיוק ברגעים האלו אני מרגישה אותו, במוצאי שבת כשהנפש היתרה שלי עוזבת אותי וחוזרת למעלה.
היו לי בחיים המון משברים בכולם כעסתי כל כך על אלוקים, אני זוכרת איך הייתי יושבת במיטה ובוכה שעות על מר גורלי, מלאה בשאלות מלאה בתיסכולים, חיפשתי את התשובות בנרות והיה לי כל כך קשה למצוא אותם.
אדם לא יחווה דברים שהוא לא מסוגל להיתמודד איתם, והיום בדיעבד אני מבינה את זה, שזה היתה הדרך של אלוקים להראות לי כמה אני חזקה כמה שום דבר לא יכול לשבור אותי, ונכון שהיו רגעים שנשברתי אבל מהמקומות הנמוכים האלו הצלחתי לעלות.
אני מודה גם היום אני לא במקום הכי טוב שלי עם עצמי, תמיד יש רגעים קשים ביום שאת עוצרת לרגע רק לקחת נשימה עמוקה לחזה כדי שתוכלי להמשיך לחיות.
"-המבדיל בין קודש לחול" חן מסיים להבדיל לנו וכולנו קוראים בקול שבוע טוב, הבנים כמובן רבים על היין כמו תמיד ואני רק טובלת את האצבע ביין ומניחה נקודות את ראשה של נאיה, פעם אמא שלי היתה עושה לי את זה היום אני עושה את זה לנאיה.
"עומר את יוצאת איתנו?" ירין שואל, זה נראה שהוא מת כבר ללכת ולהישתגע "לא אני עייפה, נראה לי אני אלך לישון מוקדם" אני אומרת ומפהקת תוך כדי "חבל,אור אמרה שהיא גם תבוא" הוא אומר מפתיע אותי לגלות שהוא מבואס מזה שאני לא אגיע.
"אני עוד אחשוב שאכפת לך ממני!" אני אומרת בהומור והוא מגחך "בסופו של דבר את אחותי הקטנה" הוא אומר וקורץ משאיר נשיקה קטנה על המצח שלי.
"יאללה אנחנו נזוז" חן אומר ותופס במפתחות של האוטו, מיד אחריו יוצאים נווה וירין סוגרים אחריהם את הדלת ומשאירים אותי עם התחושות שאני לא אוהבת של מוצאי שבת.
"נאיה" אני קוראת לה ותוך כדי מסדרת את המשחקים שלה במקום "מה אמא?" היא שואלת ומגיעה לידי, אני מפנה את מבטי אליה וכמעט צורחת כשאני רואה שכל כולה מכוסה בגואש "מה זה?!" אני צועקת בבהלה והיא מתגלגלת בצחוק.
אני רצה לחדרה וכמעט מתעלפת, כל הריצפה וכל הקירות מלאים בגואש, איך היא הצליחה להגיע לגואש? ואיך היא הצליחה ליצור כזה בלאגן בכלום זמן?
"נאיה,אני מאוד כועסת" אני אומרת עם מבט מאיים, מבטה מהר מאוד מתחלף מצחוק לאשמה "אני רק רציתי לצייר!" היא מיד מתגוננת "פעם הבאה את מבקשת ממני דפים, ולא מציירים בחדר, רק במרפסת!" אני מבקשת ממנה והיא מהנהנת.
"יופי עכשיו בואי נלך להיתקלח" אני תופסת בידה ומתהלכת איתה למקלחת מקווה שלא תיגע בשום דבר נוסף עד שנגיע לאמבטיה.
YOU ARE READING
Part Of Me
Romansa♡♡ עומר אוחיון לא ציפתה שבגיל 26 היא תהיה אמא לילדה בת 5 ורווקה, האידיאל שלה היה שונה לחלוטין, כל מה שאיחלה לעצמה זה משפחה אוהבת ועוטפת והתעלמה כל הדרך מהאזהרות בולטות. וכך נוצר מצב שהיא הפכה לאם חד הורית. מה קורה בערב אחד תמים שבו יצאה להישתחרר ולב...
