אחרי מילותיו של זאין האווירה בחדר הייתה כל כך מטוחה שאפשר היה לחתוך אותה בסכין.
הבנים הסתכלו אחד על השני אבל אף אחד לא אמר כלום.
"את בטח רעבה, בואי למטבח לחפש לך משהו לאכול" אמר לואי.
הוא התחיל ללכת למאבח ואני אחריו.
אחרי שנכנסנו למטבח הלכתי והתיישבתי על אחד הכיסאות הגדולים שעמדו לייד השולחן. המטבח היה בצבעי דובדבן-חום ונראה כל כך מסודר שבחיים לא הייתי אומרת שזה מטבח של חמישה גברים.
"אני מקווה שאת אוהבת ספגטי.
אני לא הטבח הכי מוכשר אבל אני מכין ספגטי מצוין" לואי אמר תוך כדי שהוא צוחק.
"אני אשמח לספגטי ואם אתה רוצה אני יכולה גם לעזור לך"
"תודה אבל אני מסתדר וחוץ מזה אל תמנעי ממני את התענוג בלדאוג לך" לואי אמר וחייך.
יש לו חיוך מהמם ובאופן כללי הוא בחור יפה, הוא גבוה, עם עיינים אפורות ושיער מבולגן מעט.
"למה הוא מחזיק אותי פה?" לפני שהספקתי לחשוב פעמיים פלטתי את השאלה.
גופו של לואי התקשח והוא סובב את פניו לכיווני, הוא לא ציפה לשאלה הזאת.
"אני לא תומך בו על מה שהוא עשה לך ואני באמת לא מבין מה יש לו אבל אני גם לא יכול להגיד לך מה יהיה בהמשך, אני שמח שאת בריאה ושלמה אבל מציע לך לא לעצבן אותו, כשהוא איתך הוא נהיה מאוד עצבני וזה יכול להגיע למצב מאוד מסוכן אז תיהי זהירה" לואי לחש לי בשקט.
המילים של לואי רק הלחיצו אותי יותר.
מה הבעיה שלו?
רק המחשבה עליו מפחידה אותי.
"יפהפיה למה את עצובה, לואי שלנו פגע בך? אם כן תגידי לי ואני אכסח לו את הצורה" הארי אמר וגרם לחיוך קטן לברוח משפתי.
שמעתי צעדים ונייל נכנס למטבח.
"סיימתם את כל האוכל? אני רוצה אוכל!" הוא אמר בקול מודאג ואז דורש.
לא הצלחנו להחזיק את עצמנו והתחלנו לצחוק.
"לא מצחיק, לואי אני רעב, תביא מהר!"
נייל אמר כמו ילד קטן מה שגרם לנו להתחיל לצחוק שוב.
נשמעה פתיחה של דלת הכניסה, הפסקנו לצחוק והסתובבנו אל הדלת וזאין נכנס הביתה אם איזושהי בחורה, מתי הוא הספיק לצאת? בטח בגלל השיחה עם לואי איבדתי את תחושת הזמן.
הם עברו לייד הכניסה למטבח וכשראו אותנו נעצרו.
"היי חברה!" זאין אמר בקול מעט שיכור. הבכורה שעמדה לידו רק הנידה בראשה.
"כל הכבוד ילדונת אני רואה שהספקת להתידד עם כולם, כל הכבוד גם לכם בחורים, תהנו מהצעצוע החדש" אמר זאין בקול מגעיל והתחיל לצחוק.
גל של בהלה, עוינות וגועל עבר בי.
"מספיק זאין! אתה עובר כל גבול" אמר הארי נעמד לפני ומסתיר אותי בעזרת גופו.
"מה אתה אומר? יכול להיות שאתה מאוהב בה? בהצלחה אחי אחר כך תספר לי איך היא במיטה" זאין המשיך.
חיפשתי איזושהי דרך לברוח משם, באותו רגע רק רציתי שהאדמה תבלע אותי או משהו כזה, העיקר לא לראות יותר את העיינים החומות והקרות האלה.
"תסתום זאין ושלא תעז לדבר ככה על שרה, עדיף שתלך להעסיק את הזונה שלך מחוסר עבודה כבר נהיה לה משעמם" הארי ענה לזאין בעצבים.
אחרי מילותיו של הארי הוא וזאין עמדו ובהו אחד בשני עד שהארי לא הסתובב אלי בחדות, תפס בידי ומשך אותי במעלה המדרגות.
הוא פתח דלת לחדר לא מוכר, הושיב אותי על המיטה והלך לקיר הנגדי.
הוא תפס בשידה ובתנועה מהירה הפיל אותה על הרצפה.
מהרעש הפתאומי צמצמתי את עייני וכיסיתי את פני ביידי.
לא ידעתי למה לצפות ממנו הוא מאוד עצבני וזה הפחיד אותי.
מהפחד השתנקתי וזזתי אחורה על המיטה.
מההשתנקות שלי הארי הסתובב לכיווני, על פניו ראיתי הלם ואי הבנה, הוא לא הבין עד כמה הוא הפחיד אותי באותו רגע.
בהליכה איטית וזעירה הוא התקדם אלי כאילו פחד להפחיד אותי.
"מה יש לך יפהפיה? תפסיקי לבכות, אני איבדתי את עצמי, אני לעולם לא אפגע בך יפהפיה תזכרי את זה" הוא אמר בזמן שהסתכל עם דאגה ועדינות לתוך עייני.
הוא התקופף, משך אותי אליו וחיבק אותי בזמן שהוא מנענע אותי כאילו אני תינוקת.
העיפות התחילה לעטוף אותי ואני התחלתי להרדם.
"אני לעולם לא אתן לאף אחד לפגוע בך"
YOU ARE READING
Don't hurt me - מתורגם
Fanfiction"כואב?" הוא שאל אותי "מה?" שאלתי לא מבינה, הוא בטח חושב שיש לי פיגור שיכלי או משהו. הוא הרים את היד שלו, התכווצתי מחכה למכה אבל המכה לא הגיע. הוא העביר בעדינות את האצבעות שלו על הלחי שלי. אני פותחת את העיינים ומסתכלת לתוך עיניו החומות שמלאות בחרטה "...
