ההתחלה של החיים החדשים שלי כבר לא נראתה לי כל כך משמחת. ראיתי מלפני את גורדי השחקים של ניו יורק והרבה מחשבות שליליות התחילו לצוץ.
אלוהים על מה חשבתי כשברחתי, איפה אני עומדת לחיות? איפה אני עומדת לעבוד? מה אני הולכת לעשות עכשיו?
כמובן שיש לי מעט כסף אבל הוא יספיק למעט ימים בבית מלון זול ומעט אוכל.
'ברוכה הבאה לחיים הבוגרים' חשבתי לעצמי.
עצרתי מול סופר והחלטתי לקנות משהו לאכול. אחרי ששילמתי על האוכל יצאתי החוצה אל הקור. יחסית לאוקטובר היה קר בחוץ...
הדבר הראשון שעשיתי אחרי שנכנסתי לאוטו זה להדליק את החימום.
'צריך להמשיך לחפש מלון' חשבתי לעצמי.
ניסיתי להתניע את האוטו אבל הוא לא התניע... מה קרה לעזאזל? לפני כמה דקות הוא עבד מצוין... בדקתי את מד הדלק והוא הראה שיש לי דלק. מה אני אמורה לעשות עכשיו? אין מצב שאני ישנה במכונית.
יצאתי מהמכונית והתחלתי לחפש מלון כלשהו.
בזבזתי שעה וחצי על חיפושים ולא מצאתי כלום וכל רגע החשיך יותר ויותר.
עברתי ליד שכונת עוני ולא הצלחתי להבין למה הלכתי לשם, הרגשתי שאני עומדת להסתבך.
אחרי עוד שעה של חיפושים הרגשתי שמישהו מושך אותי, מעדתי והתחלתי ליפול אבל ידיים חזקות תפסו אותי ודחפו אותי לקיר.
"מי נתן ליפה כמוך לטייל לבד במקום כזה ועוד בשעה כזאת?" שאל אותי קול גברי וצרוד.
בגלל החושך לא הצלחתי לראות שום דבר חוץ מהעיינים החומות שלו.
"תשחרר אותי בבקשה" התחננתי אליו.
"תרגעי, אנחנו סך הכל הולכים להנות קצת, יהיה לך כיף את תראי" הוא אמר עם חיוך זדוני, עברה בי צמרמורת לאורך כל הגוף. לא ידעתי איך להשתחרר ממנו ולאן לברוח.
"אל תפגע בי, אני מתחננת תשחרר אותי"
בלי ששמתי לב התחלתי לבכות.
נשכחתי אותו וכשהאחיזה שלו בי התרופפה בעטתי במקום הרגיש וברחתי.
כנראה שלא היה לי הרבה מזל כי אחרי כמה דקות ריצה נפלתי וקיבלתי מכה בראש. ראיתי מטושטש כאילו דרך ערפל.
ניסיתי לקום אבל הרגשתי איך מישהו טופס לי בשיער וסובב אותי אליו. הוא נתן לי סטירה ומיד אחרי זה הרגשתי איך הלחי שלי בוערת.
בעייני הופיעו דמעות.
"באמת חשבת שתוכלי לברוח ממני?" הוא שאל אותי עם מבט רצחני בעיינים.
לפני שהספקתי לענות הוא דחף אותי בחוזקה על הקיר והתחיל לפתוח את כפתורי המעיל שלי.
באותו רגע צרחתי כמו שלא צרחתי בחיים אבל הפסקתי ברגע שהוא נתן לי עוד סטירה, הוא שוב הרביץ לי...
"סתמי זונה אחרת יכאב לך יותר" הוא אמר בטון מאיים
"זאין עזוב אותה, אל תפגע בה" שמענו צרחה ואחריה ראיתי מישהו רץ לכיוון שלנו.
"לואי זדיין מפה זה לא עניינך"
זאין לחש בטון עצבני והצמיד אותי חזק יותר לקיר.
'לאן הכנסתי את עצמי' חשבתי לעצמי שנייה לפני שהתעלפתי.
דבר ראשון תודה לכל מי שקוראת את הסיפור הזה כי למרות שאני רק מתרגמת אותו הוא מאוד חשוב לי.
דבר שני אני בכיתה י' ויש לי הרבה עומס על הלימודים אז החלטתי שאני אפרסם פרקים או ברביעי או בשבת.
אני לא אוהבת לשים מטרות, במיוחד בגלל שזאת רק ההתחלה אבל אם תוכלו להגיב או לכתוב בפרטי מה דעתכם ומה אפשר לשפר אני אשמח לשמוע.
YOU ARE READING
Don't hurt me - מתורגם
Fanfic"כואב?" הוא שאל אותי "מה?" שאלתי לא מבינה, הוא בטח חושב שיש לי פיגור שיכלי או משהו. הוא הרים את היד שלו, התכווצתי מחכה למכה אבל המכה לא הגיע. הוא העביר בעדינות את האצבעות שלו על הלחי שלי. אני פותחת את העיינים ומסתכלת לתוך עיניו החומות שמלאות בחרטה "...
