התחלתי לקרוא לפני כמה זמן את הסיפור הזה ממש אהבתי אותו והחלטתי לתרגם אותו. תהנו :)
"קדימה תתניעי כבר, בבקשה, תתניעי כבר!"
כמובן שהיית חייבת להשבר עכשיו, ממש עכשיו כשהחלטתי לברוח מהבית...
"תודה לאל!"
צעקתי ברגע שהמכונית התניע, יצאתי משביל הגישה של הבית שלי, הבית לשעבר שלי... אין לי שום סיבה להשאר פה יותר, אני עוזבת ומתחילה חיים חדשים, והכל ילך לי בדיוק כמו שאני רוצה!
שכחתי להציג את עצמי, קוראין לי שרה, אני בת 19 ואני בורחת מהבית או ליתר דיוק מאמא שלי, מהאמא השפטנית שלי, זאת שאף פעם לא גאה בי... אולי אני קצת אימפולסיבית, אבל נמאס לי לסבול את כל התלונות, ההעלבות והמבט הבלתי מסופק שלה ממני...
פעם היא לא הייתה כזאת, הכל התחיל לההרס אחרי המוות של אבי, הוא מת מהתרסקות מטוס כשהייתי בת 14.
הנרי, אבא שלי היה עורך דין. הייתה לו משכורת טובה והעריכו אותו, הייתה לו משפחה אוהבת ומאושרת.
אני והוא חלמנו לעבור לגור בניו יורק, הייתה שם המון פרספקטיבה בשבילנו.
אבל התכניות שלנו לא התגשמו. באחת מנסיעות העסקים שלו לסיאטל המנוע הפסיק לעבוד והמטוס התרסק... אמא שלי עד עכשיו לא יכולה להתגבר על מותו של בעלה האהוב. אני מבינה אותה, כל השנים האלה השתדלתי לתמוך, לא משנה מה היא אמרה לי, לא משנה מה היא עשתה לי, תמיד הייתי לצידה.
אבל השיחה האחרונה שלנו הייתה הקש ששבר את גב הגמל.
~פלאשבק~
"מה קורה?" שאלתי את אמא
היא נראת רע יותר מבדרך כלל, אני מקווה שהיא בסדר.
"את יודעת שרה, חשבתי לי ופתאום הבנתי שכל זה יכל לא לקרות" היא דברה בצורה רגוע אבל בעייניה ראיתי שנאה, מה עשיתי לא בסדר?
"על מה את מדברת"
"כל הסבל והבדידות שאני חייה בהם כבר חמש שנים לא היו קיימים אם את לא היית כל כך אגואיסטית! את אחראית למותו של אבא שלך!"
"מה?!? על מה את מדברת?!?!? את השתגעת!!!!" אני צועקת, איך היא יכלה לחשוב על זה בכלל.
"לא שרה רק את אחראית למוות שלו הרי את זאת שרצתה לעבור לניו יורק, את רצית לראות את העיר הגדולה, את רצית הנהות. מה את חושבת שאני לא יודעת שכל יום את התחננת לעבור? רק בגללך הוא טס לסיאטל, זה היה אמור להיות ההסכם האחרון שאחריו נוכל לעבור! את חושבת שאני לא מודעת לכל המניפולציות שעשית?!?!? את טועה, ידעתי הכל. ועכשיו הוא מת והאפשרות שלך לעבור לניו יורק ביחד איתו, את רצחת את אבא שלך!!!! את היית זקוקה רק לכסף שלו!!!!"
"על מה את מד-" לא הספקתי לסיים את המשפט כי אמא קטעה אותי
"את יכולה לכחת את כל הכסף שלו ולעוף מפה, אני לא מוכנה לגור באותו בית עם זונה כמוך! אני מתביישת בזה שאת הבת שלי, מצידי את יכולה לנסוע לניו יורק הזאת שלך הרי זה מה שחלמת עליו אז קדימה שום דבר לא עוצר אותך"
~סוף פלאשבק~
לא התכוונתי בכלל לנסות להסביר או לנסות להוכיח לה משהו, פעם ראשונה שהיא אומרת לי שטויות כאלה... איך אמא יכולה להגיד דבר כזה לבת היחידה שלה?
לא משנה כמה זה יכאב לי החלטתי לעזוב את הבית... מצידי שתחשוב שהיא צודקת, שתאשים אותי, אם היא תרגיש יותר טוב אז לא אכפת לי...
ואני בנתיים אעשה את מה שאני ואבא שלי תמיד רצינו לעשות, אני אסע לניו יורק ואעשה הכל בשביל שהוא יתגאה בי.
YOU ARE READING
Don't hurt me - מתורגם
Fanfiction"כואב?" הוא שאל אותי "מה?" שאלתי לא מבינה, הוא בטח חושב שיש לי פיגור שיכלי או משהו. הוא הרים את היד שלו, התכווצתי מחכה למכה אבל המכה לא הגיע. הוא העביר בעדינות את האצבעות שלו על הלחי שלי. אני פותחת את העיינים ומסתכלת לתוך עיניו החומות שמלאות בחרטה "...
