Don't hurt me - מתורגם

פרק 14

על המיטה, בפרופיל אלי ישב זאין והחזיק ביד אחת במזרק ועם היד השנייה הוא שפך נוזל לתוך המזרק. לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין שזאין נרקומן.
עכשיו הבנתי הכל, כל הבזקי הזעם, התנועות החדות, שינוי מצב הרוח. אלוהים איך לא עליתי על זה קודם?
זאין ישב ובהה בי במבט מבוהל, אני לא יודעת מה לעשות.
מצד אחד אני רוצה לברוח מפה ולתרוק את הדלת על כך חזק שהוא יבין עד כמה מגעיל אותי מה שהוא עושה, עד כמה מגעיל אותי מה שהוא תלוי בו.
אבל מצד שני אני מבינה שאם אני אעשה את זה אני רק אגרום לאווירה יותר טעונה, אני חייבת להשאר ולדבר איתו.
"זאין?" שאלתי בקול רועד.
הוא לא הגיב בשום צורה כאילו הוא היה בעולם אחר.
החלטתי לפעול, התקדמתי אל מיטתו ועכשיו יותר מתמיד הוא היה נראה כמו ילד קטן ומפוחד. כל כך רציתי לחבק אותו חזק ולהרגיע אותו.
אני מתיישבת לאט ובזהירות לידו הוא מסתכל לי בעיינים אבל עדיין לא זז ולא אומר כלום.
"זאין?" אני חוזרת על עצמי.
"למה את עדיין פה? למה את לא בורחת? למה שרה?" הוא שאל תוך כדי שהוא מעביר את ידיו בשיערו.
"דבר איתי, בבקשה זאין תספר לי הכל"
"מה לספר לך? מה?" הוא צועק והולך לקיר הנגדי אלי.
"את לא מפחדת להיות לידי? את לא מפחדת שאנע שוב אפגע בך?"
"לא, אני רוצה לעזור לך!"
"אני לא צריך את העזרה שלך" הוא דופק אגרוף בקיר מה שגורם לתמונות שתלויות עליו ליפול ולמסגרות שלהן להשבר.
באותו הרגע הבנים נכנסים לחדר מנסים להבין מה קורה.
"שרה?" שואל הארי
"תלכו" אני צועקת
"אבל..." לואי מנסה להגיד משהו אבל אני קוטעת אותו.
"לכו!!!" אני צועקת שוב.
אני לא אלך ואשאיר אותו פה לבד, הוא צריך תמיכה, אני לא רוצה לעזוב אותו אני אצליח לעזור לו.
הם השפילו את ראשיהם ויצאו מהחדר. האחרוו שיצא היה הארי. הוא הסתכל עלי
במבט מאשים ויצא מהחדר.
באיזו זכות הם מאשימים אותי? זה חבר שלהם והם אפילו לא מנסים לעזור לו.
"זאין תרגע" אני מבקשת בקול שקט.
"אם אני אספר לך את תלכי"
"אני לא אלך, אני אהיה איתך, אני אעזור לך זאין"
"הכל התחיל לפני חצי שנה..."

טוב אז בסוף החלטתי להעלות את הפרק המלא ולא לחלק אותו לשני חלקים.
תהנו:)