Don't hurt me - מתורגם

פרק 6+7

כשהתעוררתי בבוקר להפתעתי הרבה היה לי מצב רוח מצוין. רציתי לעשות משהו במקום לשכב ולבכות.
אם אני חייבת לחיות כאן אז לפחות אני אפיק מזה את המקסימום שאפשר המקום לשבת ולהתבאס על החיים שלי.
אני הולכת להנות ולנוח.
והצד הטוב כאן הוא שאני לא צריכה לבזבז זמן וכסף על דירה, תודה זאין על המתנה הזאת.
תוך כדי צחקוקים מהמחשבות שלי קמתי והלכתי לחדר אמבטיה.
אחרי המקלחת המעט מעודדת התכסתי במגבת.
הסתכלתי במראה וראיתי כמה שינויים, צבע הפנים שלי היה קצת יותר חיבר, עצמות הלחיים שלי נהיו בולטות יותר, כל הלחץ והפחד מהימים האחרונים השפיע עלי לרעה.
אבל זהו אני לא אתן יותר לאף אחד לפגוע בי ככה.
חוץ מצבע האור והלחיים השקועות הכל נשאר אותו דבר, עדיין היו לי עיינים ירוקות פתוחות לרווחה, שפתיים נפוחות מעט ושיער סמיך, גלי בסופו שהגיעה לי עד המותניים.
אחרי שציחצחתי שיניים חזרתי לחדר והבנתי שאין לי מה ללבוש.
החלטתי לרדת לסלון ולבקש בגדים מאחד הבנים.
ירדתי למטה אבל לא מצאתי שם אף אחד.
עליתי למעלה והתכוונתי לחפש את הבנים בחדרים שלהם.
לצערי הרב לא ידעתי איזה חדר שייך למי אז דפקתי בדלת החדר שהיה הכי קרוב לחדר שלי.
ואם זה החדר של זאין? טוב נו מה זה משנה זה לא שיש לי אפשרות אחרת.
הדלת נפתחה ומולי עמד לואי.
"היי שרה מה את עושה כאן?" הוא שאל בזמן שהוא שפשף את עיניו עם האגרופים שלו. זה היה נראה כל כך חמוד, ממש כמו ילד קטן.
"היי לואי מצטערת שהערתי אותך, אבל אין לי מה ללבוש אז חשבתי שאולי תוכל לתת לי משהו" אמרתי וחייכתי אליו.
הוא זז מהדלת ופתח אותה עוד קצת.
"תכנסי תכף נמצא לך משהו"
נכנסתי לחדר ונתקפתי הלם. החדר כולו היה בגוונים של ירוק וכתום, כל כך בהירה ושמשית.
באמצע החדר הייתה מיטה ענקית ועליה היו מפוזרות המון כריות. בצד החדר עמדה טלוויזיה ומולה היו שני פופים בצבע סגול. בחדר הייתה עוד דלת וחשבתי שאלה שירותים אבל כשלואי נכנס לשם וקרא לי הפה שלי נפתח מההלם שקיבלתי שוב.
מולי היה חדר בגודל בינוני והיה מפוצץ בבגדים.
הבגדים היו בכל מקום, תלויים על קולבים, בטוח מגירות, על מדפים. אבל הדבר הכי חשוב הייתה המראה לאורך כל הקיר.
בחיים לא חשבתי שלגבר יהיו כל כך הרבה בגדים.
"בואי נמצא לך משהו ללבוש" לואי אמר תוך כדי שהוא משפשף את ידיו זו בזו.
אחרי חמש דקות של חיפושים הוא נתן לי חולצת פולו עם הדפס של פסים ושורט אדום.
לקחתי את הבגדים לחדר ואחרי שלבשתי את החזייה והבגדים של לואי לקחתי את הבגדים שלי לכביסה. החלטתי להכין ארוחת בוקר לבנים.
לא היה לי חשק להתעסק יותר מידי עם האוכל והחלטתי להכין חביתה וטוסטים עם ריבה.
הייתי כל כך עסוקה בבישול שלא שמתי לב איך מישהו נכנס למטבח עד שלא הרגשתי יד מחבקת אותי במותניים.
הסתובבתי וראיתי את זאין עומד מולי.
"מתוקה את מכינה לי ארוחת בוקר?" זאין שאל.
ביטחון עצמי לא חסר לו.
"לא, אני מכינה ארוחת בוקר לבנים האחרים, לך יש מישהי אחרת שיכולה לדאוג לך" אמרתי עם חיוך אבל בתוכי התחננתי שלא יהיה לי רע יותר אחרי זה על המילים האלה.
"מממ... יכול להיות שאת מקנאה? אל תדאגי היא לא יותר מסתם בילוי ללילה אחד" הוא אמר גאה בעצמו.
אני מקנאה?!?!?!? זאין חמוד שלי תדפוק את הראש בקיר. אני לא יודעת מה צריך לקרות כדי שאני אקנא בך.
הלוואי שהייתי כל כך אמיצה לא רק במחשבות.
"חבל, פעם הבאה תביא מישהי שגם תבשל לך כי אני לא מתקוונת לעשות את זה" אמרתי עם סלידה בקולי.
"מצטער שכחתי שאת מבשלת רק לאלא שאת שוכבת איתם ובהתחשב בעובדה שאת מבשלת לכולם כנראה שההצלחה שלך מאוד גדולה" הוא אמר צוחק.
בן זונה! איך הוא יכול להגיד דבר כזה? התחלתי להתעצבן, האדרנלין עבר בכל גופי. בלי לחשוב פעמיים לקחתי תנופה עם היד וסתרתי לו על הלחי.
הוא עיקל את מה שעשיתי ואני הספקתי להצטער מליוני פעמים על זה כשמחוזק הסתירה נפלתי על הרצפה.
כשנפלתי משכתי אחרי את הצלחות והם התחילו ליפול אחת אחרי השנייה.
הוא התקופף אלי וסתר לי שוב, הפעם על הלחי השניה. המכה הייתה כל כך חזקה שהראש שלי עף הצידה והלחי נשרטה מחתיכות הזכוכית שהיו על הריצפה.
הוא משך אותי בשיער, מכריח אותי להעמד על הברכיים. הזכוכיות נכנסו לי לתוך הרגליים מה שגרם לכאב בלתי נסבל.
"חתיכת זונה אני הזהרתי אותך,עוד מילה אחת ואני אהרוג אותך. ואם עוד פעם אחת את תגעי בי אני אשבור לך את היד, את מבינה אותי?" הוא לחש בקול ארסי.
בחיים שלי לא ראיתי מבט כל כך מפחיד.
אני כולי רעדתי, הפצעים על הרגליים כאבו נורא והראש התחיל להסתובב. הדבר היחיד שיכולתי לעשות היה להנהן
הבנים הגיעו למטבח, כנראה שהם שמעו את הרעש. התמונה שהופיעה לנגד עינהם הכניסה אותם להלם.
הראשון שחזר לעצמו היה לואי, הוא התקרב אל זאין והרביץ לו ישירות בלסת, המכה הייתה כל כך חזקה שזאין נפל על הריצפה.
זאין התעשת דיי מהר, קם על רגליו והכניס לו אגרוף בבטן, לואי התקפל והלך כמה צעדים אחורה.
באותו רגע ליאם ונייל הגיעו אל זאין ומשכו אותו מלואי. הכל קרה כל כך מהר שלא הצלחתי לעקוב אחרי תנועותיהם, הארי רץ אלי לקח אותי על ידיו והלך לכיוון האמבטיה.
"אלוהים שרה אני כל כך מצטער, הבטחתי לך שאני אדאג לך ולא עשיתי את זה, אני כל כך מצטער" הארי לחש בזמן שרץ אל האמבטיה במעלה המדרגות.
"הכל בסדר, לא יכולת לדעת שזה מה שיקרה" אמרתי מנסה להרגיע אותו.
נכנסנו לאמבטיה והוא הושיב אותי על מעקה האמבטיה והלך להוציא כל מיני בקבוקונים, תחבושות ופלסטרים מתיק עזרה ראשונה.
הוא חיטא את הלחי שלי עם איזשהו נוזל שהיה לו ריח מוזר ואחרי שהוא הדביק פלסטר על הפצע הוא התיישב על הברכיים והסתכל עלי.
הארי לקח פינצטה והתחיל להוציא שברי זכוכיות מהרגליים שלי. אחרי שהוא סיים להוציא את כל הזכוכיות הוא מרח לי יוד על הפצעים.
הוא נעמד וליטף את הלחי הפצועה שלי, מהמגע שלו עברה בי צמרמורת.
"תסלחי לי, אני לא אעזוב אותך יותר, אני לא חשבתי שהוא מסוגל למשהו כזה" הארי המשיך להצדיק את עצמו.
למען האמת אני לא מבינה למה הוא מאשים את עצמו בכל הצרות והבעיות שלי, יש רק מישהו אחד שאשם בכל זה והוא נמצא למטה.
אני מקווה שלואי פגע בו חזק.
אלוהים! לואי המסכן הוא הרביץ לו, למה הוא עשה את זה? עכשיו בטח יהיו לו בעיות בגללי.
"הארי תפסיק להאשים את עצמך אתה לא אשם בכלום, עכשיו כשאני לידך אני מרגישה מוגנת וזה מה שחשוב. לא יכולת לדעת שזה מה שהוא יעשה ואתה לא חייב לשמור עלי 24 שעות ביממה" אמרתי מנסה להסביר לו.
הוא תפס את ידי בחדות והתקרב אלי יותר.
"איך את לא מבינה את זה? אני רוצה להגן עליך! אני רוצה להיות איתך 24 שעות ביממה, אני רוצה לדעת שהוא לא יכול לגעת בך או לפגוע בך, אני רוצה להיות לידך!" הארי אמר בזמן שהביט לי ישירות בעיינים.
"למה אתה צריך את זה? אני מביאה רק צרות" אמרתי לא בטוחה בעצמי.
הקרבה הזאת גרמה לגל של חום לעבור בי ולקצב הנשימה שלי להתגבר, התקרבתי אל הארי עוד קצת
"תשכחי מכל הבעיות, את כל מה שאני זקוק לו, אני כל כך זקוק לך" הארי אומר כשהשפתיים שלנו קרובות.
הוא לא מחכה לתשובה ממני, הוא מחבק אותי במותניים ומקרב אותי אליו ואחרי זה הוא מנשק אותי בעדינות.
הנשיקה הייתה קצרה ואחרי שהפסקנו להתנשק הוא הסתכל לי בעיינים.
לא עמדתי במבטו, דחפתי אותו ורצתי אל מחוץ לאמבטיה מגיעה לחדר שלי ונועלת את הדלת.
נפלתי על המיטה ועצמתי את עייני.
מה קרה הרגע? מה אני הולכת לעשות עכשיו? ועם המחשבות האלה נרדמתי.

מצטערת שלקח לי כל כך הרבה זמן אבל עכשיו יש פרק כפול. תהנו לכן