התפוצץ לי הראש.
הצלחתי בקושי לפתוח את העיינים, כשפתחתי אותן סוף סוף ראיתי לפני קיר בגוונים של תכלת וכחול.
החדר היה דיי גדול.
מול המיטה עמד ארון ענקי ובפינת החדר עמדה כורסת עור גדולה ועליה ישב גבר.
העיינים החומות שלו שזהרו בחושך ננעלו עלי והתחלתי להזכר במה שקרה בלילה.
הסימטה החשוכה, בחור בשם זאין שרצה לאנוס אותי...
הפחד השטלת על כל גופי.
העיינים שלו השחירו ואני נצמדתי יותר למשענת המיטה.
"יכול להיות שהיפהפיה הנרדמת התעוררה סוף סוף?" הוא שאל בקול ציני
הסתכלתי עליו בשקט ללא יכולת לדבר.
מה יהיה איתי מעכשיו?
יכול להיות שהוא החליט לסיים את מה שהוא התחיל בסימטה המלוכלכת?
המחשבה הזאת הפחידה אותי והתחלתי לרעוד.
הוא קם לאט מהכורסה והתחיל להתקדם אלי.
אפילו בהליכה שלו היה משהו מאיים.
הוא התיישב בקצה המיטה והסתכל לי בעיינים.
"את מפחדת ממני?" הוא שאל עם חיוך חצוף.
השתדלתי לא להראות לו שאני מפחדת ממנו, החלטתי להשאר חזקה, אני לא אתן לו לשבור אותי.
"איפה אני?" שאלתי אותו עם פנים אדישות.
"את אצלי בבית ומעכשיו זה גם הבית שלך, אז תתמקמי לך ובלי שטויות"
אני ממש לא הולכת להקשיב לו ולעשות מה שהוא אומר.
"למה נראה לך? אתה בן זונה ואתה טועה אם אתה חושב שאני הולכת לעשות כל מה שאתה אומר לי" את המילים האחרונות צעקתי וניסיתי להתרומם מהמיטה.
כשכמעט הגעתי לדלת הרגשתי איך זאין מושך אותי אחורה, מייד אחרי זה הוא משך לי בשיער והעמיד אותי עם הפנים אליו.
נאנקתי מכאב והסתכלתי עליו.
היה עדיף אם לא הייתי עושה את זה. הלסת שלו הייתה נעולה והעיינים שלו נצצו וראיתי בהן כעס.
למה הכנסתי את עצמי לעזאזל?
"תחזרי על מה שאמרת" הוא לחש
"אתה בן זונה" אלוהים מה אני עושה? למה אמרתי את זה? הוא יהרוג אותי בסוף בגלל הפה הגדול שלי.
הוא תפס אותי בצוואר והתחיל לחנוק אותי. נהיה לי יותר קשה לנשום כשניסיתי להוריד את הידיים שלו ממני, התחלתי לראות שחור.
"אף פעם אבל אף פעם אל תקראי לי ככה, שלא תעזי לצעוק עלי ושלא תעזי להתחצף אלי. הבנת?" הוא לחץ חזק יותר על הצוואר שלי.
הוא עזב את הצוואר ותפס אותי מהשיער, מושך בשיער שלי ככה שהסתכלתי לו בעיינים.
"את צריכה להגיד לי תודה שהשארתי אותך בחיים. אם לואי לא היה שם את מזמן היית באיזו סימטה מטונפת ואף אחד לא היה מוצא אותך! אז תיהי מנומסת ותגידי תודה אחרת אני אסיים את מה שהתחלתי" הוא נהם, עוזב את השיער שלי ויוצא מהחדר בזמן שאני נשארתי על הרצפה מבוהלת.
לא נשאר לי כוח להרים את עצמי מהרצפה אז נשארתי על הרצפה, וככה נרדמתי בתקווה שאני אצליח לברוח מפה בקרוב
החלטתי להקדיש את הפרק הזה לכל הבנות שהכיבו והצביעו על הפרק, רק בזכותכן עלה פרק.
אני יודעת שלקח לי הרבה זמן לעלות אותו ושהוא נורא קצר אז אני אשתדל לעלות עוד אחד עד סוף השבוע ועוד אחד לפחות בחופש חנוכה
YOU ARE READING
Don't hurt me - מתורגם
Fanfiction"כואב?" הוא שאל אותי "מה?" שאלתי לא מבינה, הוא בטח חושב שיש לי פיגור שיכלי או משהו. הוא הרים את היד שלו, התכווצתי מחכה למכה אבל המכה לא הגיע. הוא העביר בעדינות את האצבעות שלו על הלחי שלי. אני פותחת את העיינים ומסתכלת לתוך עיניו החומות שמלאות בחרטה "...
