נקודת מבט של זאין:
"תסלחי לי" לחשתי
אני חייב להתנצל לפניהש אני חייב לעשות הכל בשביל שהיא תסלח לי, התנהגתי כמו בן זונה, אני עדיין לא מצליח להבין ריך הרמתי עליה יד.
היא בחיים לא תסלח לי, על דבר כזה לא סולחים.
אני יודע שלאנשים כמוני לא אכפת מאחרים, אבל יש יוצאים מהכלל כמו הבנים. הם ניסן לעזור לי ולהוציא אותי מהחרא אבל אפילו הם ויתרו עלי בזמן האחרון, אני מבין אותם, בשיא הרצינות מבין אותם.
צריך עצבים מברזל בשביל להתמודד עם כל החרא הזה.
מילה אחת יכולה להיות בשביל משהו סתם שטויות אבל בשביל מישהו אחר משמעות החיים, למשל בשבילי.
סמים.
החותם 'מסומם' מודבק עלי כבר חצי שנה.
יום אחד, טעות אחת וחצי שנה מהחיים שלי נימחקה.
אגרסיות תמידיות, שברון, מראה נורא, אני מוכן להרוג רק בשביל שעה של שקט.
כשאתה לא נמשך לסמים אתה רגוע ומאוזן.
אתה מאושר ופשוט חי את החיים בטוח בהמשך חייך.
לי אין את הביטחון והאושר האלו. הם קיימים רק כשאני מסטול.
הכי מפחיד זה ההתקפי עצבים. אני שונא את המצב הזה כי אז אתה לא מבין מה אתה עושה.
באחד מההתקפים האלה פגשתי את שרה, היא הייתה כל כך יפה ועדינה, היא ישר משכה אותי.
אולי אם הייתי בחור נורמאלי ולא מסומם היינו מכירים, הייתי מציעה ללוות אותה הביתה ואולי היינו ממשיכים לדבר ואולי היא אפילו הייתה מחבבת אותי.
אבל אני הרסתי הכל כי אניבן זונה מסריח ואין שום מצב בעולם שהיא תסלח לי.
סתם להיות לידה כשאני לא מסטול היה נהדר, הייתי נירגע ומשתחרר.
אבל באותה קלות היא הייתה יכולה לחרפן אותי, בגלל מילה או תנועה אחת יכולתי להתחרפן.
רציתי לברוח מזה כמה שיותר רחוק.
הייתי צריך להזכר בעיינים החומות שלה ובאיך שהן הביטו בי וכבר הייתי נופל לתחתית, נשבעתי לעצמי לעזוב את התחתית הזאת ולנסות להסתכל על החיים שלי בצורה אחרת.
אני עכשיו נמצא בתחתית הזאת ומנסה לצאת ממנה.
כשאני מסתכל לעיינים שלה שעברו כל כך הרבה סבל אני רוצה לחיות חיים נורמאליים בשביל שאני אוכל לגעת בה ולא לפחד לפגוע בה.
כדי שהיא לא תרעד מפחד, כדי שהיא תסמוך עלי ללא שום תנאים.
פרק קצר אבל סוף סוף יש הסבר להתנהגות של זאין:)
לקראת הסוף התרגום יצא קצת צולע כי יש כמה מילים שלא בדיוק הבנתי ואני ממש מצטערת אם הוא לא מובן.
אני מקווה שהיום או מחר יעלה פרק 11 אבל אני לא מבטיחה כלום
YOU ARE READING
Don't hurt me - מתורגם
Fanfiction"כואב?" הוא שאל אותי "מה?" שאלתי לא מבינה, הוא בטח חושב שיש לי פיגור שיכלי או משהו. הוא הרים את היד שלו, התכווצתי מחכה למכה אבל המכה לא הגיע. הוא העביר בעדינות את האצבעות שלו על הלחי שלי. אני פותחת את העיינים ומסתכלת לתוך עיניו החומות שמלאות בחרטה "...