- לוקאס -
"לאוניר..."
"לאוניר..."
"לאוניר!" לחשתי הפעם קצת יותר בקול לעבר גבו של הבחור הישן.
הסתכלתי על האלברנית שהניחה את ראשה על כתפי, וישנה לה בקולי קולות.
פניה הוארו על ידי מגעם המרוחק של הלהבות המרצדות, בטח אם היא הייתה ערה עכשיו, צבע עיניה היו משתנות לצבע החום השובב כמו אז...
"אני צריך להזיז אותה..." אמרתי לעצמי בשקט. לא מרוצה מהמחשבות של עצמי.
הבאתי את אצבעותי למעל ראשה מתכוון להזיז אותה וללכת. אצבעותיי התרחקו באותה המהירות שהן הגיעו.
לא. לא... מי יודע אולי טמטום עובר במגע?
נערתי את כף ידי. מסתכל סביב מחפש דרך להוריד אותה.
עיני ננעצו בענף העץ שהיה לידי, הרמתי אותו בזהירות תוקע אותו במצחה, מנסה להעיף אותה הרחק ממני.
היא לא זזה, למעט האמת אפילו לא היה נראה שזה מזיז לה.
ניסיתי מספר פעמים נוספות- כלום. זרקתי את הענף למדורה הקטנה.
"הקשב לי טוב חתיכת אגואיסט!"
"הקשיבי את, חתיכת בורה!"
"זה המילה היחידה שאתה יודע?" היא תמהה בצחוק.
"אני נשבע שאני אוריד את לשונך." איימתי.
"לא אמרת משהו על עריפת ראשי?"
כשחושבים על זה... אין דרך טובה יותר מאשר לסיים את כל הסיוט הזה מאשר הרגע. ההברקה הזאת עלתה במחשבתי.
כן... לעשות סוף לסיוט שנקרא : אוריאן ויטמור.
הרמתי את ראשי, קיבלתי את ההארה שלי.
הסתכלתי לימיני שם מונח הפגיון שלי, עיני ריצדו בין הנערה לבין הפגיון.
את זורעי החופשיה הושטתי לעבר הפגיון. לא מגיע. מנסה את מזלי בשנית, לא מצליח.
רק לזוז עוד טיפה. חשבתי לעצמי כשיכולתי להרגיש בקור החוד.
זרועות אשר השתלבו בזרועי עצרו אותי, היא החזיקה חזק אבל בעדינות בו זמנית מסדרת את ראשה בנוחה טובה יותר.
YOU ARE READING
- נסיך הכתר || The Crown Prince -
Romantikבארץ שבה השקט והשלווה כבר אינם קיימים, 4 ממלכות נכנסות למלחמה קרה מלאה בדם, הן כולן נופלות לתאוות שלהם הם חפצים: בצע, כוח, מעמד ותשוקה. אלת הגורלות שזורת את גורלם של צעירים מרקעים ומעמדות שונים לחלוטין אל תוך גורל מעוות אחד, ורק היא יודעת איך סיפורם...
