בארץ שבה השקט והשלווה כבר אינם קיימים,
4 ממלכות נכנסות למלחמה קרה מלאה בדם, הן כולן נופלות לתאוות שלהם הם חפצים: בצע, כוח, מעמד ותשוקה.
אלת הגורלות שזורת את גורלם של צעירים מרקעים ומעמדות שונים לחלוטין אל תוך גורל מעוות אחד,
ורק היא יודעת איך סיפורם...
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
- אוריאן -
הרגשת האוויר הקר שנמצא במקום חום גופו של לוקאס גורם לי להתעורר.
ידיו החמות מלבישות אותי, מגנות עליי מהקור של השלג שבחוץ. אני מנסה לחזור לישון, מנסה למנוע את הבאות. שמעתי את צעדיו שהולכים לכיוון חדר האמבט.
פקחתי את עיניי, מביטה למקום שאליו לוקאס נעלם. שפשפתי במהירות את פניי. מנסה להעלים את העייפות ולהתעלם מהכאב שבין רגליי. אולי זה כן היה רעיון רע. חשבתי.
הכנסתי את ידי מתחת לכרית, נוגעת בפגיון המוכר והמקולל. זה עומד להיות קשה. הוצאתי אותו ממתחת לכרית, אוחזת בו בחוזקה ומכניסה אותו הישר אל תוך השמיכה- לצידי.
קול הזזת הדלת גורמת לי לחזור למשחק השינה. המיטה מתקפלת מעט כאשר הוא מתיישב. זה היה חמוד, איך הוא מתיישב כדי לא להעיר אותי.
גבו מופנה אליי והלב שלי פועם במהירות. זה עכשיו או לעולם לא. ניסיתי להרגיע את עצמי.
"לוקאס..." לחשתי את שמו, בבקשה תמצא מקום לסלוח לי. התקרבתי אליו, מביאה את ידי לאחוז סביב מותניו השזופות. אני כל כך מצטערת. נישקתי את הכתף שלו. כל כך.
"אור יפה שלי," די, אני עלולה לבכות. אל תעשה לי את זה קשה. "אני א-" קטעתי אותו בהנחת הפגיון על צווארו. זה היה בשניה, מה שהוא רצה לומר נקטע באחת וגופו שהיה רגוע וחמים הוחלף בגוף קפוא כמו קרח.
"שמש?" הוא רצה להסתובב.
"אמרתי אל תזוז." אל תביט בי.
"אני חיכיתי לזה יותר מדי זמן," עצמתי את עיניי, מהיום הראשון שעליתי על המרכבה המקוללת.
"לוקאס," לחשתי את שמו, "אני מרגישה שאני חייבת לך התנצלות לא חשבתי שתרגיש ככה בסוף." הנחתי את ראשי על הכתף שלו. עוצמת את עיניי
"את ה- בום, בום, בום, בום באם המהר הזה." חייכתי בעצב. "לוקאס," כמה שאני אוהבת את השם שלך. "אל תזוז כדי שזה יהיה מהיר, בסדר?"
השכבתי אותו על גבי המיטה, ראשו נח על הכריות והשערות השחורות והיפות שלו מתפרעות עליהן.
