- נסיך הכתר || The Crown Prince -

פרק 24



- אוריאן -

קרני השמש ליטפו את פני בחמימות, מזכירים לי שכבר השמש עלתה וזה הזמן שלי לקום עור ולהתעורר.

כן. גם אם זה כרוך בכאב של עזיבת השמיכה החמה שלי, והכרית הנוחה והנעימה שלי.

ידי מצאו את דרכם סביב הכרית, מחבקות אותה חזק חזק ונשאבת עמוק אליה. אם לא הייתי אנוכית ככל הנראה הייתי מציעה ללוקאס גם את הכרית הנעימה הזו. נו, טוב. הפסד שלו.

מי היה מאמין שאמצא כרית בתוך היער! רגע, כרית ביער…?

עיני נפתחו לאחר שהשאלה וההיגיון הכו בי. איך יש לי כרית ביער?

חולצה לבנה וצוואר שזוף נגלו למול עיניי הפתוחות, אני מרימה מבט מעלה בשביל לראות את פניו של לוקאס, אשר למרבה ההפתעה היה ישן. ידיו היו כרוכות סביבי בצורה הדוקה, וידי סביבו.

הראש שרק התעורר ניסה לעכל את המתרחש. עיניי נפערו עם כל דקה שעוברת והלב שלי מאבד את סדר פעימותיו הרגילות.

מה לעזאזל… ישנו ככה כל הלילה? נהיה לי חם, בכל הגוף. ידי מצאו במהירות את דרכם אל פני, מכסות אותן מהבושה.

אני ולוקאס כבר ישנו בעבר באותה המיטה, יותר מפעם או פעמיים. אבל אף פעם לא הגענו לזה. תמיד היה לו את המקום שלו ולי את המקום שלי. מנסים למזער כל מגע ולו הקטן ביותר. בעצם, המגע היחיד שכן היה זה שהוא היה מניח את ראשי על זרועו במרחק מסוים ממנו.

ועכשיו, להיות כל כך קרובה אליו. קבורה בתוכו. זה… מביך. אבל גם נעים, נחמד ובאיזה צורה זה גם מאוד מנחם. ניסיתי להזיז את עצמי מעט ממנו, שתי ידי מונחות על החזה שלו.

הרגשתי את הגוף והפנים שלי מעלים חום יותר ויותר ככל שהזמן עובר. אני דוחפת אותו ממש מעט אחורה ואחיזתו מתהדקת יותר, לא נותן לי לעזוב את זרועותיו.

אז אני מנסה שוב ושוב ושוב. "תפסיקי לזוז." קול ישנוני דיבר מעליי ונעצרתי. חיכיתי מעט וניסיתי שוב. "אמרתי לך די." הוא עצר אותי לפני דחיפה קלה נוספת, "אני צריכה ללכת."

"לא, את לא."

"כן, אני כן." הרמתי את מבטי אליו. ולוקאס נאנח ומשפיל את מבטו אליי. עיניו החומות נפגשות בשלי, "לא. את לא." הלב שלי המסכן שלי.

"אני חייבת ללכת לבית." לוקאס לא אמר מילה, הוא שתק ובחן אותי באיטיות. וזה היה רק לרגע קטן שחשבתי שראיתי בעיניו החומות הבזק של צער או אולי כאב. אבל זה לוקאס, אז ככל הנראה שזה לא יותר מהדמיון הפרוע שלי.