בארץ שבה השקט והשלווה כבר אינם קיימים,
4 ממלכות נכנסות למלחמה קרה מלאה בדם, הן כולן נופלות לתאוות שלהם הם חפצים: בצע, כוח, מעמד ותשוקה.
אלת הגורלות שזורת את גורלם של צעירים מרקעים ומעמדות שונים לחלוטין אל תוך גורל מעוות אחד,
ורק היא יודעת איך סיפורם...
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
-אקין-
"קדימה, קדימה לעבוד במרץ." אלפרד נהם.
הזקן מלא במרץ היום.
הקור הסיינטי חדר דרך חולצת הבד הדקה של גופי. עמדנו בתוך היער הסיינטי, חוטבים עצים עבור משפחת המלוכה הארורה. עבר כמעט שבוע מאז שהגענו לכאן. כל מה שעשינו עד הלום היה לחקור את הארמון ולנסות ליצור קשר ולו הקטן ביותר עם הנערות האחרות.
"דיברת עם המשרתת של הנסיך?" לוגן נעמד לידי. "רק ראיתי אותה." נזכרתי במפגש שלנו בשדה האימונים של הנסיך האכזר. כיצד היא הביאה לי ממחטה קטנה לנקות את ידי מהאדמה, די חבל עליה. היא נראית כמו בחורה טובה. "ואתה? השגת מידע?" שאלתי את לוגן כשאני מכה את העץ בגרזן. "כן," התפלאתי על מילותיו. "שלוש נערות מתו עד כה בארמון."
לעזאזל איתם, הסיינטים הארורים האלה. "ואיך אתה-"
"יודע?" קטע אותי, ואז חייך חיוך ניצחון. "מהמפקד לאוניר, מסתבר שהוא חש יותר מדי בנוח לידי." הרמתי גבה. "ואיך לעזאזל הגעת אליו?" לוגן משך קלות בכתפו, "לא יודע. היה לו פשוט חיוך מעצבן שאני ממתי למחוק. ודבר הוביל לדבר. אבל, ויש אבל גדול. יש צד חיובי לכל זה. אני יכול להשיג ממנו הכל." בחנתי אותן לרגע, "אני סומך עלייך." הוא מחייך בערמומיות.
"תגיד לי מה אתה רוצה, מילה אחת ללאוניר הזה.. והוא יעשה את זה." נתתי מכה אחת אחרונה לגזע העץ. "ומדברים על השפעות," נעצרתי. "עץ נופל!" צעקתי כשהגזע התנתק לכיוון הארץ. "אני חושש שהשמעות על הנסיך לא עושות עימו חסד." הפעם היה תורו של לוגן להרים גבה.
"וזה מדוע?" חייכתי, "אמרו שהוא חסר לב וחסר חולשות. בינתיים," התקדמתי לגזע העת הנפול, מתיישב עליות "אני חושב שהוא מאוהב עד מעל הראש." צחקתי ועיניו של לוגן נפערו. "הנערה הצעירה הזו היא החולשה שלו, מי היה מאמין?" פתחתי את זרועותיי, "סיינטי ואלברנית! עכשיו זה שיא!" קראתי. "מה אתה מתכוון לעשות?" שאל בחשש, "אתה לא תפגע בה...נכון?"
"ברור שלא! היא לא אשמה בכך שהנסיך הארור הזה שם עליה עין." נעמדתי, "אני פשוט אשכנע אותה, לעזור לתועלת העם שלה." לוגן לא נראה כל כך משוכנע, "ומה אם..." נעצר, שוקל את מילותיו בקפידה. "נניח, וגם היא פיתחה רגש כלפיו? אחרי הכל היא איתו בארמון כמעט 7 חודשים, זה המון זמן!" גלגלתי את עיני הכהות. "אל תהיה אוויל." הרמתי את הגרזן כשראיתי את אלפרד בוחן אותנו. "איזו נערה שפויה בראש תתאהב בכובש שלה?"
