בארץ שבה השקט והשלווה כבר אינם קיימים,
4 ממלכות נכנסות למלחמה קרה מלאה בדם, הן כולן נופלות לתאוות שלהם הם חפצים: בצע, כוח, מעמד ותשוקה.
אלת הגורלות שזורת את גורלם של צעירים מרקעים ומעמדות שונים לחלוטין אל תוך גורל מעוות אחד,
ורק היא יודעת איך סיפורם...
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
- איימי -
"את בטוחה שאת לא זקוקה לדבר נוסף, נסיכה?" שאלתי את הנסיכה הסיינטית שהתיישבה במיטתה קוראת ספר. "לא. לא. הכל בסדר, איימי." חייכה לדף.
הנחתי בשידה הקטנה שלצד מיטתה את כוס השתייה וקנקן ומיהרתי לנקות את החדר. הלכתי לכיוון שולחן האוכל של הנסיכה מנקה אותו היטב. "את מוכנה להפסיק לנקות איימי?" קולה המשועמם של הנסיכה אמירה נשמע בחלל החדר.
"נסיכה אני חייבת לנקות, זו המטלה שלי." יכולתי לשמוע את הספר נסגר ואז את קולה של הנסיכה. "לנקות, לנקות, לנקות." התלוננה. "איימי, החדר הזה נקי! את רק מנקה את הניקיון!" כעסה. והאמת שזה היה נכון. החדר של אמירה היה נקי ומצוחצח עד כדי כאב. הרגשתי בזבוז על חומרי הניקוי והמים שהלשכתי לריק.
"תגידי איימי,"
"כן נסיכה?" שאלתי כשאני מניחה את המטלית הקטנה בתוך דלי. "אפשר לשאול משהו? את מכירה את אוריאן, נכון?" למה לשאול אם אפשר לשאול ואז לשאול את השאלה, מבלי שעניתי תשובה..?
"כן. אנחנו חברות." הסתובבתי לנסיכה הנרגשת. "באמת? אז היא לבטח מספרת לך הכל! בואי, בואי, שבי כאן." סימנה לי לשבת לצידה ואני צייתתי לה.
"אם אתן חברות... אז היא בטח סיפרה לך... דבר או שניים על אחי במקרה?" הרמתי גבה לנוכח שאלתה. "אמ.. על הנסיך?" אמירה הינהנה בראשה במהירות, עיניה נוצצות מהתרגשות.
הרגשתי נבוכה. מה אני אמורה לספר? שהיא ישבה וקיללה אותו במשך תקופה?
"יודעת מה לא," אמירה הרימה את ידה בינינו, אומרת להפסיק. "ספרי לי איך הוא פגש אותה."
"אם זה לא חצוף לשאול גברתי, מדוע את לא שואלת את אחיך?" אמירה פתחה עלי זוג עיניים. "את לוקאס? בחיי." גלגלה את עיניה החומות. "פעם אחת שאלתי אותו, ואת יודעת מה הוא אמר? 'תמצאי מקום אחר לדחוף את האף החטטן שלך אמירה.' את מאמינה?" כעסה.
"מי מדבר ככה לאחותו? ועוד הקטנה! ואם לא מספיק תאומה! לא החוצפה." אם שמתי לב משהו בנסיכה אמירה, זה שבכל פעם שהיא כועסת אבל באמת כועסת. יש לה נטיה לקחת שערה בפה וללעוס אותה בכעס.
