קמתי בבוקר מהמיתה מהרעש שהגיע מהסלון, גנחתי מעייפות נעלתי נעליים וירדתי למטה במדרגות היה חושכח מוחלט. אף צליל.. כלום. "יש כאן מישהו?" שאלתי בקול עייף ומהורהר, "הפתעה!!" צעק אבנר- בן זוגי, חייכתי חיוך גדול והלכתי לחבק אותו הסתובבתי וראיתי את כל המשפחה שלי מאחורי והם התחילו לשיר לי" היום יום הולדת לאמה.." צחקתי "לכי להתארגן אנחנו יוצאים למסעדה לחגוג לך" אבנר אמר לי נתתי לו נשיקה מרפרפת על השפתיים ועליתי למעלה.
לבשתי שמלה כתומה חגיגית, קצרה באורכה, עם קטפיות דקות עדינות. הסתקלתי על עצמי במראה ונראתי מרוצה מהתוצאה.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
בלי לשים לב מצאתי את עצמי שוקעת במחשבות-"בכלל שחכתי מהיום הולדת שלי.." מילמלתי לעצמי של המראה, דפיקה נשמעה מכיוון הדלת "כן?, אפשר להכנס" אמרתי בעודי מסרקת את שיערי, אבנר נכנס ובהה בי דרך המראה בשתיקה מודהם, הובכתי אז ניסיתי לשבור את השתיקה "כן?" אמרתי בחיוך הכי מתוק ותמים שלי מתעלמת לגמרי מרגשותי ומתחושתי המעורערת. "את יפיפייה" אמר "תודה" עניתי בבישנות. "אפשר?" שאל ובידיו זר לראש "כן, בטח" השבתי בחיבה. הוא חייך בתגובה להתקדם אליי שם את הזר לראשי וסרך את הסרט הלבן מבד הסטן שהשתלב בצורה מושלמת עם הנעליים שרציתי לשים. הסתובבתי אליו "איך?" שאלתי אותו, "עוצרת נשימה." ענה והסמכתי ממבוכה מתוקה. הוא ציחקק ואמר שלוא הולך להתניע את הרכב. "אני עוד כמה דקות באה" אמרתי "אין בעיה" אמר, נישק את מצחי ויצא מהחדר.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
(לא הצלחתי להחליט איזו נעל הכי מתאימה אז שכל אחת תבחר או תדמיין אחת, והשמלה אמורה ליהיות מסטן אבל לא מצאתי אז תדמיינו😅)
נעלתי את נעלי העקב העדינות שלי אמנם היה לכן גובה של 10 ס"מ אבל עדין היו עדינות, הוספתי עגילים בצבע שמנת שהתאים לנעלים ולסרט של הזר.
ירדתי למטה לחנייה אבנר פתח לי את הדלת "המשפחה שלך מחכה לנו שם" אמר והנהנתי בתגובה מסתכלת לחלון, הנסיעה הייתה שקטה ועברה במהירות בדרך חשבתי לעצמי האם אני אוהבת אותו או רוצה להתחתן איתו.. מחשבותי נעצרו כשהגענו יצאתי מהרכב לכיוון השולחן של המשפחה שלי בינתיים שאבנר חיפש חנייה, בירכתי את כולם בשלום ישבתי וחיכיתי לאבנר בינתיים ריפרפתי בתפריט אבנר בא ליכווני פיניתי לו מקום ישיבה ליידי הוא ישב ושאל "בחרת כבר משהוא?" משום מקום משהיא הופיע בצעקות מולי צורחת עליי "מה את עושה עם ארוסי?!?!?! כלבה מזדיינתת!!!! אני אהרוג אותך!." אבנר קם ואמר לה "תרגעי! זו בת דודה שלי!" כשהוא מצביע עליי, "מההה?!?!" מקמתי ואמרתי עם בכי מחניק בגרון. המשפחה (המאמצת) שלי הייתה המומה. אבל אני? אני הייתי עצבנית. כעוסה. עצובה. הרגשתי נבגדת ועוד ביום ההולדת שלי.. אלוהים! אני שונאת את אבנר הזה אני שונאת אותו בכל ליבי.
