נקודת מבט אמה-
נכנסתי לבית וסהר פשוט התנפל עליי בשאלות "איפה היית?" שאל
"בעבודה" עניתי "למה? אני אתן לך כסף זו לא בעיה" ענה "אני לא מתכוונת לחיות על חשבון אף אחד." עניתי וישבתי על הספה בסלון כשאני מרימה על השולחן את המזוודות עם הכסף ומוציאה מחשבון, עט ודף מהטיק שלי, "אז ככה מים, חשמל, מקום לישון, משק בית- העובדות שלך שעבדו בשבילי, גבעי יין ,אבטחה- השומרים, ושברתי לך שמפניה יוקרתית.., בגדים, בגד ים בכמעט אלף שקל, דלק על נסיעות, אוכל, נשק.. אם.. זה יוצא נגיד 200 אלף? אני אוסיף לך על זה עוד 20 אלף על הטוב לב, האדיבות, וההתייחסות אלי כזה יפה." אמרתי בעודי קושרת בגומיות שטרות, וסהר פשוט פער עיניים על המזוודות, ואני קלטתי שנראו בול כמו של המזוודות שנהגו להביא בהם כסף לחשפניות וראיתי שהוא בא להגיש משהו, "במה את עובדת? ואני לא שואל בתוך המאהב שלך או בתוך האדם האדיב וטוב הלב שהזכרת אני שואל אותך בתור הבוס שלך." שמעתי את סהר שואל ואני התחלתי לצחוק "סליחה אמרתי משהו מצחיק?" הוא שאל בקול מאיים, "אני לא חשפנית זה בטוח אל תדאג. אני האקרית זה הכל." עניתי והוא פער את עיניו "האקרית? למה לא אמרת לי?" הוא שאל בהקלה "לא שאלת במה אני עוסקת.." עניתי "טוב זה מעולה אני בדיוק צריך מידע. תצלומי אבטחה למען האמת..." " אין בעיה" אמרתי וירדנו ביחד לקומה של סהר וקלטתי בדרך שאף פעם לא הייתי פה. הוא סימן בידו לחדר שבפנים חיקה החלום של כל האקר עליי האדמות. התיישבתי "כתובת?, שם?, מיקוד?, עיר?, משהו לעבוד אתו?" שאלתי
"הבחור בן 28, שם- רונאלד, שם משפחה- גריי- אני צריך כתובת" סהר אמר והתחלתי להפוך ללבנה כקיר.
"פאק. פאק. פאקקקקקקקקק!!!" צעקתי מיואשת. "מה זה מה קרה?" סהר שאל.
"בבוקר בגוב הלכתי ללקוח שלי. הוא הביא לי כתובת וביקש תצלומי אבטחה של בן אדם מצאתי את אותן נתונים שהבאתה לי עכשיו, כסף היה על המידע ולמחוק את המידע לצמיתות. אמנם שמרתי לי עותק של צילומי האבטחה אבל אם לא תהיה זהיר איתן ירדפו אותי וירצחו אותי." אמרתי וסהר הפך לעצבני ממש. "שומרים!!" הוא צעק ולא הבנתי מה קורה. "מצאתי את הבוגדת! תפסו אותה לצינוק" הוא צרח ויצא מהחדר ורציתי לבכות אבל לא יכולתי. אין על מה יש פה טעות. ועל טעיות לא בוכים. ההפך לומדים מהם.
נקודת מבט סהר-
אין סיכוי. אין סיכוי. למה למה זה קורה. היא לא הייתה אמורה לתת להם את המידע למה היא התגנבה החוצה. למה היא נתנה להם את המידע. הבן אדם הזה. אמור להפוך לקאפו. ומי שיהרוג אותו אמור להיות אני. אני. כי להיות הקאפו החדש (זה החלום שלי , והיא הרסה לי אותו!. בת כלבה! זונה. איך איך היא הלכה מאחורי התגנבה מאחורי גבי כדי להשפיל אותי!. טיפשה! היא הרסה לי את העתיד. כלבה.) ולא איזה מישהו אחר. איך היא יכלה לעשות דבר כזה מאחורי הגב שלי? חשבתי במשרדי ובדיור מרי עוזרת הבית הראשית המהמה מולי "אדוני?" "כן?" קראתי עצבני. "המתלמד רוצה לדעת.." היא דיברה ולא הקשבתי. ואז זה הדהד לי בראש. מהבוקר המתלמד הזה מטריד אותי מהמקלחת, באוכל, בדרך, אני יכול להישבע שהוא גם זה שאמר לאמה שאני לא נמצא. אבל למה? ואז זה היכה בי. עשיתי שטות. שיט אני חייב ללכת לאמה איך עשיתי את זה למה אני כזה דביל? אני חייב להתנצל. חוץ מזה עוד 3 שעות הגוב ואנחנו צריכים ללכת.. והכל מתפרק.
