*תמליצו על שירים לשים לקריאה*
נקודת מבט אמה-
ירדתי למטה סהר ישב על הספה בסלון קרא עוד אחד מהמגזינים של הפרוצות שלו.. גברים. אלוהים יעזור לי.
ניסיתי להרדם אבל לא הצלחתי חשבתי הרבה על הילדות שלי ועל דחייה יודעים? אחרי כל השנים האלו קשה לי לקבל סירוב או דחייה זה יותר נורא ממה שזה אמור ליהיות כי זה מזכיר לי את העבר שהיה התעללות בשבילי. אז היה לי קשה ללכת ולנסות לפתח שיחה עכשיו איתו. או עם כל אחד אחר אבל התגברתי על זה והלכתי לשבת לידו, "הופה הופה היפייפיה הנרדמת קמה" הוא קיבל את פני ונרגעתי מעט, "מה עם הרגל?" בסדר יש לך משכך כאבים? "כן, במקרר" אמר וקמתי לקחת "היום נגמר החופש, מה שאומר שאני חוזר לעבוד מפה וכל חברי הכנופייה שלי יבואו לפה לעבוד איתי אז לא ניהייה לבד תמיד יהיו פה אנשים 24/7" אמר והנננתי תוך כדי שאני בולעת את הכדור. "אפשר ללכת לבריכה?" שאלתי "בטח תרגישי בבית" אמר "אווו אין בארון פה בגד ים" אמרתי בבאסה תוך כדי שאני מכינה לשתינו קפה "נו זה לא בעיה אני יכול לבואו איתך לקנות אבל עכשיו, כאילו ממש עכשיו כי אני צריך ללכת לפגישה עוד מעט" אמר והביט בשעון הזהב שלו "טוב עליתי להתלבש" רצתי למדרגות לבשתי חולצה שחורה גדולה הראשונה שראיתי שורט גינס שמגיע עד טיפה אחרי החולצה ונעלי אולסטר שחורות, שמתי תכשיתים וירדתי למטה. "וואו זה היה מהיר" סהר אמר "טוב אמרתה עכשיו" התגוננתי.
*
נכנסנו אל הקניון, הנסיעה הייתה כפית שמנו שירים ורקדנו ברכב סהר טיפף על ההגה ואני רקדתי כמו מטורפת בישיבה.
נכנסנו אל חנות בגדי ים, סהר עזר לי לבחור לקחתי סט אחד שממש רציתי וסהר בחר עוד שלושה סטים של ביקיני, הסתכלתי עליו במבט שואל והוא ענה- "מה? תראי איתם ממש טוב.." אמר בתמימות שהצחיקה אותי, ונכנסתי למדוד
יצאתי עם הראשון שאני בחרתי- שחור כולו שלם שכיסה יפה את הגוף אבל ישב נורא עליי. שאלתי את סהר והוא אמר שזה יפה ושכל דבר שאני אשים יפה עליי ועוד זיבולי מוח שאני לא קונה.
*
החלפתי לסט הראשון שסהר בחר- "נו איך זה?" שאלתי את סהר והוא נענע את ראשו לשלילה "הייי! אמרתה שכל דבר שאני אשים ייראה עלי טוב" התלוננתי בציניות והוא אמר "אם.. למדתי כנות ממלכת הכנות.." נאנחתי בייאוש שהצחיקה אותו ונכנסצי לתא להחליף.
"נו?" שאלתי בחוסר עניין.. "חמוד" סער ענה כשהוא אוכל חטיף
"משתעמם עד כדי כך?" שאלתי "לא אני פשוט מת מרעב"
"מבינה אותך" אמרתי וליטפתי את הבטן שלי
"טוב לא מעניין אותי איך הבא נראה אני לוקחת אותו.
אמרתי ונכנסתי לתא והחזרתי לבגדים שלי והתקדמנו לקופה, "765.50 שקלים" המוכרת אמרה "אשרי?, מזומן?" "מזומן." סער ענה ואני פתחתי עיניים "רק רגע" אמרתי והוצאתי את סער במשיכה בזרועה החוצה, "נראהההה לךךךך שאני נותת לך לשלם מחיר כזה על חתיכת בד בשבילי?!" צעקתי עליו בכעס באוזן חלש.
"מאמיי יפה שלי, אין לי בעיה בכסף. זה באמת כלום בשבילי" ענה "תראי בזה כמתנת יום הולדת מאוחרת, סבבה?" המשיך. "מאמי?, יפה שלי? מה? טוב לא משנה. וזה לא כלום! זה משכורת שבועית שלי. אל תגזים אני לא נותנת לך לשלם כמעט 1000 שקל על בגד ים! התחרפנתה!?" שאלתי בכעס. והוא נשאר עם האדישות שלו שמתחילה לעלות לי על העצבים.
