קמתי לקחתי את המפתחות של האוטו מהכיס של אבנר הורדתי את הזר מראשי וזרקתי אותו על אבנר והתקדמתי לכיוון הרכב נכנסתי ונסעתי עם דמעות לא ידעתי לאן. החנתי את הרכב בפינה ליד פארק במקום מבודד, יצאתי והתחלתי ללכת "ולחשוב שחשבתי שאני אוהבת אותו.."
צחקתי והתעצבנתי רק על עצם המחשבה.
"הוא פאקינג בגד בי! הכלב." לחשתי בעצבים לעצמי.
"הוא מאורס.. מה הוא דפוק!? מה הוא עשה איתי אם הייתה לו פאקינג ארוסה?."
התפרצתי בבכי לא הצלחתי לעצור את עצמי הסתכלתי לרצפה והתביישתי שיצאתי עם הטיפש הזה ועוד שנתיים. אלוהים! מה אני כל כך עיוורת?.. חשבתי לעצמי.. לפתע פשוט משום מקום נתקעתי בעמוד הרמתי את ראשי.. רק שזה לא היה עמוד זה היה גבר שרירי. יפה תואר. רציתי להתנפל עליו. אבל הייתי שבורה ולא מוכנה לעבור את זה שוב. שיפשפתי את ראשי וראיתי עוד 20 גברים שריריים כמוהו כולם החזיקו נשקים. שכובנו אליי. בהתחלה לא ראיתי שום דבר מוזר התעסקתי בראש שלי שקיבל מכה אבל אז קלטתי- רגע מה? אליי!!!? התנשמתי בכבדות. ראיתי שחור. טיפתפתי זיעה קרה, נפלתי. הרגשתי את הגבר שנתקעתי בו תופס אותי כמו תינוקת שברירית, מערסל אותי בידיו. הוא בדק לי דופק "היא בסדר" אמר לגברים האחרים ונאנח.
חשבתי ששמעתי קול של הקלה כשאמר את זה אבל הייתי כל כך מטושטשת מהלחץ של האפשרות שכל אחד מהגברים האלו ילחץ על ההדק ואני אמות. בסוך החלטתי להתעלם מגוון קולו, אז הרשתי לעצמי להרפות את גופי בידיו, בתגובה הוא נלחץ ותפס אותי יותר חזק אבל עדיין היה עדין איתי. כאילו מחזיק נוצה עדינה.
בדק לי שוב דופק, נשף נשיפת הקלה ומיהר לחזור ליהיות רציני. "מה אתה מתכוון לעשות איתה?" מלמל אחד מהגברים."צריך לקחת אותה למרפא לראות מה איתה ואז..." השיב.
