נקודת מבט -סהר-
"טוב אין לי עצבים לדבר, את יכולה לערוך שולחן?" תאמת? בא לי לדבר להזכיר את הפיל המזויין שבחדר על זה שהיא מושכת אותי אליה, אבל לעצבן אותה עכשיו שהיא גם ככה במצב לא פשוט, כאילו אני מבין אותה לעבור מקום בן רגע אחרי בגידה לקום בבית חולים..., תכלס בא לי להרוג אותה על הזילזול אבל שוב מצד שני היא כרגע במצוקה.. לא כזה כיף, אז שחררתי אותה והצעתי לה לערוך שולחן..
"איפה הצלחות?" היא שאלה
היא גבוהה כן, אבל עדין לא הייתה מגיעה לארון אז התנדבתי 'לעזור'.. תכלס היא הייתה מגיעה אם הייתה מתאמצת אבל הייתי חרמן מת. ולראות אותה עם הכותונת הזאת רק הקשה עליי, לא הולך לקרות *כלום* ביננו אבל מבט אחד לא יזיק.. נכון? כן, לא חסר לי זונות שאני יכול להעסיק ולא חסר בחורות שיפלו לרגלי ואני ג'נטלמן אבל בואו אחרי הכל אני גבר. שלחתי את ידי אל מעל ראשה מסתכל אל הארון ובדרך פוגש עם מבטי בחזה המושלם שלה.. דפאק! איך?? הוא נראה ככה, הוא אמתי? טוב נו בטח ניתוח.. אבל כמו שאני אוהב "לעזור" אני גם ככה סקרן. "החזה שלך טבעי?" שאלתי כבדרך אגב. תאמת היא לא נראתה כאילו נרגעה 100 אחוז וציפיתי שתעיף אותי לקיבינימט, בחיי האישה הזאת משוגעת, ולמה לעזאזל אני מפחד ממנה כמו איזה כוסית?, אבל במקום זה ענתה- "חחחחחחחח כן המון שואלים אבל לא אין פה שום ניתוח פשוט התברכתי בגנים טובים."
"רואים." פלטתי והיא צחקה ואני אחריה.
"יש פה יין טוב?" שאלה כשסיימנו לפנה את השולחן כשהיא יושבת על השיש ואני מכניס את הכלים למדיח, "נו ברור, בארון מעלייך, תזהרי הם יקרים, אה ובארון מצדדך יש כוסות יין תביאי את הגדולה בשבילי." אמרתי
לא עברו חמש שניות והיא כבר הספיקה לשבור 3 שמפניות מהסוג היוקרתי יותר ואת כל הגביעי יין.
*
"אוויייי אני מצטערתתת, באמתת סליחה אני אנקה פה, ואשלם על הנזק מבטיחה."
היא קפצה מהשיש לרצפה והתחילה לנקות, סיימתי עם הכלים והתקופפתי לעזור לה, "באמת לא צריך אני אסתדר, הכל טוב" אמרה ואני המשכתי לסתום ולעזור, "אני מרגישה לא בנוח באמת תעזוב אני אנק- איייי" צווחה קטנה נשמעה ממנה וקטעה אותה.
"מה קרה? נפגעת? איפה? את בסדר? פתח עמוק?" שאלתי במהירות.
"וואי מה יש לי היוםםם, כן נחתכתי ברגל מהזכורכית, אבל זה בסדר אני אסתדר" אמרה
תאמת? הופתעתי. היא לא בכתה, לא התלוננה, וגם את הצווחה כמעט ולא שמעתי פשוט ראיתי ערימות של דם על הריצפה וטיפה נלחצתי, אבל היא שקיבלה את החטך הייתה רגועה כאילו כל יום היא נחטכת ככה וראיתי את החטח. זו לא הייתה שריטה זה היה חתיכת פתח.
"נראה לך? אני לוקח אותך למרפאה. עכשיו בואי!" אמרתי לה בטון החלטי.
אבל היא רק צחקה ואמרה "נראה לך שבגלל פתח אני אלך למרפאה 10 דקות גג אני מטפלת בזה אני צריכה רק- מחט, חוט, אלכוהול, מגבונים, ופינצטה."
ואני קמתי להביא לה את הדברים שביקשה מה לעשות? דאגתי כן. יצא ממנה כמות מכובדת של דם אבל גם הייתי סקרן לדעת מה תעשה.
*
הבאתי לה את כל מה שביקשה והיא התחילה בלשתות מהבקבוק של הוויסקי לגימה ממושכת ואחר כך שפכה על הרגל שלה, הוציאה את שאר הזכורכיות מהרגל שלה במיומנות ומקצועיות רבה- התפעלתי,אחר כך ניקתה עם המגבונים את שאר הדם שלא הפסיק לצאת, השכילה את החוט למחט והתחילה לתפור את עצמה כ 5 דקות וכל כמה רגעים עצרה ללגום מהוויסקי, התפעלתי התפרים נראו טוב. יותר מדי טוב. "את יודעת שאני בכל זאת יזמין לפה רופא היום כן?" "אין צורך" היא השיבה. "חחחח לא. את באחריותי וזה יכול להזדהם, או גרוע יותר."
אמרתי בטון נוקשה בלי טיפת הומור בצחוק.
"אתה באמת חושב שאם הייתי חושבת שיכול ליהיות זיהום או 'גרוע יותר' הייתי מתווכחת איתך על זה?" אמרה וחיכתה אותי כשאמרה 'גרוע יותר' "אני מזמין לפה רותא וזה סופי."
אמרתי "טוב תעשה מה שאתה רוצה זה ממש מיותר." אמרה וקמה לנקות את שאר הבלגן.
*
הרופא הגיע אחרי רבע שעה והתחיל לבחון את החתך "אחות?" שאל את אמה "לא" ענתה
"כנראה שאת כשרון מולד" אמר "כן אה? חחחח" צחקה בצחוק מזוייף, אני כל כך הולך לבדוק את זה משהו מסריח כאן.
"טוב היא עשתה עבודה מצויינת יותר טובה ממני כנראה.. אני די מיותר כאן."
"בטוח?" שאלתי
"כן. כנראה שלפי ההבחנה שלי אפילו לא תישאר צלקת שלא קשה להסתיר באיפור, אלו באמת תפרים טובים ומדוייקים."
"אוקי תודה דוקטור" אמרתי ושילמתי לו.
