My past {3}

ידיד-פרק 14

נקודת המבט של טיאגו-

אני לוגם מהקפה שלי, מותש לחלוטין.
ביליתי את כל הלילה בבית החולים לאחר שמצאו את איזבלה עם פצע ירי בבטן.

״טיאגו.״ אדריאן פונה אליי, ואני משיב לו במבט. ״אני צריך טובה. תוכל לאסוף את סופיה מהצילומים שלה? אני חייב לסגור עניין עם הרופא של איזבלה.״

שיט. אני לא רוצה לאסוף את סופיה מהצילומים שלה. הריח המתוק שלה ישגע אותי. ״אני לא יכול.״ אדריאן לא היה מרוצה. ״זה עבור איזבלה טיאגו, כל דבר שאני עושה הוא עבור איזבלה.״

זה לא היה משפט הגיוני עבור אדריאן להגיד. ״אם אתה תפגע בה, יהיה לך עסק איתי.״ הזהרתי אותו, אך הוא יודע את זה. עם כמה שניסיתי להמנע מלאסוף אותה, עבור איזבלה אעשה הכל.

אני יוצא לכיוון הרכב, נכנס אל תוך הרכב, ונוהג לכיוון הכתובת שאדריאן הביא לי. לאחר כמה דקות, הגעתי לבניין מפואר, וכבר זיהיתי את פייר. ״החבר הנחשק! הרבה זמן לא ראיתי אותך, סופיה בפנים.״ כמה אנרגיות יש לבחור הזה?

אני נכנס אל תוך החדר צילום, וסופיה מדגמנת שם עם עוד דוגמנית, שנראת לא רע בכלל. סרקתי אותה במבטי. ״מה אתה עושה כאן?״ סופיה שאלה. ״באתי לאסוף אותך. מי זאת?״

אני שואל אותה, מצביע על הדוגמנית שעמדה לידה מלפני רגע. ״זאת לורנה, למה אתה שואל?״ משכתי בכתפיי. ״ללא סיבה.״ השבתי והיא הלכה לחדר כלשהו. ״אתה טיאגו?״

הדוגמנית היפה שאלה אותי, הנהנתי. ״אני לורנה, נעים להכיר.״ היא חייכה אליי. ״טיאגו.״ עניתי ולחצתי את ידה. ״אז הולכים?״ סופיה הגיעה משום מקום. ״כן.״ השבתי. ״אני מקווה לראותך שוב!״ שמעתי את לורנה, אני אשגע אותה מעט. קרצתי לה ושמעתי דלת שנטרקת בחוזקה.

"מקווה לראות אותך שוב!" ליון אומרת, ואני קורץ לה. אני שומע דלת שנטרקת בחוזקה ואת סופיה שנראית מעוצבנת יושבת בכיסא לידי. מה לעזאזל הסיפור שלה?

החלטתי לא לשאול שאלות, התחלתי לנהוג. ״אתה אוהב בחורות כמוהה?״ היא התחילה לשאול שאלות. ״כמוהה? על מה את מדברת?״

״לורנה. אתה אוהב בחורות כמו לורנה?״ אני לא מבין מה פשר השאלות שלה. ״זה משנה?״
״כן. כי אני לא נראית שום דבר כמוהה.״

אני מיד בולם את המכונית בפתאומיות. ״אל תורידי מעצמך סופיה.״ הבטתי בה. ״אלוהים טיאגו! למה בלמת ככה?״ היא ניסתה לשנות נושא. ״שמעת אותי?״

״אבל אתה יודע שזה נכון. היא כל כך יפה ואני בכלל לא דומה בכלל, אפילו לא מעט.״ נאנחתי. ״סופיה, את יפייפה. אבל אני לא יודע מה להגיד לך, סיכמנו שנתרחק, ואת שוברת את ההסכם בגלל התקף קנאה.״

״ואם זה מה שאני רוצה?״ היא נראתה כעוסה, לא הבנתי מה עבר עליה בכלל. אני מבולבל. ״מה את רוצה, סופיה?״ שאלתי, מנסה לקרוא את הסיטואציה. ״להרוס את זה. ללא שום מרחק, ובלי שתהיה מוקף בנשים שהן הטיפוס שלך.״

היא כל-כך מקנאה, אני לא יכול שלא לחייך אל המחזה הזה. ״סופיה...״ אני מחפש את המילים הנכונות. ״לא, תקרא לי כמו שנהגת לקרוא לי.״

״אנג׳ליקו.״ היא הביטה בי במבט שחירפן אותי. ״אני לא יכול יותר.״ עצרתי את הרכב בצד ויצאתי לשאוף אוויר, זה לא קרה לי בחיי. היא יצאה אחרי ובעיניה היו מעט דמעות. ״היי, מה קרה?״

״אני מרגישה רע. אני מרגישה רע על כך שאני בכיינית, רע על כך שאני מקנאה, אני מצטערת טיאגו.״ משכתי אותה אל תוך זרועותיי. ״מספיק. את היחידה שמסובבת אותי על האצבע הקטנה, כל בחורה יכולה להראות טוב אך את תמיד תראי יותר טוב. את חושבת שכל אחת משגעת אותי כמוך? ממש לא. את הראשונה והיחידה.״

״אני לא הייתי קנאית אף פעם, באמת. אבל כשראיתי אותך עם לורנה, אני לא יכולתי יותר. קרצת לך, דיברת עם הרוז הזאת, זה גרם לי לתהות, איך החלפת אותי כל כך מהר?״

״קודם כל, אין לך חלופה. דבר שני, אנחנו רק חברים טובים, לא?״ היא הנהנה. ״כן, אני אשמח שנהיה חברים טובים.״ חברים טובים... אבל אני נשבע שיש בי חלק שרוצה לעשות דברים אחרים.

״אז אפשר להיות קרובים כחברים טובים?״ לעולם לא אוכל לסרב לה. ״בוודאי.״ זה הדבר האחרון שרציתי, את סופיה כידידה. הרצונות שלי, הדברים שהייתי מת לעשות לה, חבר טוב לא אמור לרצות לעשות אותם.

אבל אם זה מה שאני עבורה, חבר טוב, אז אהיה חבר טוב. חבל שהיא לא אמרה את זה לפני שהיא הטריפה אותי, עם הריח המתוק שלה, עם הצחוק שלה,

הייתי בטוח שעם הזמן, התשוקה שיש לי אליה תעבור, תחלוף כלא הייתה. אך זה לא חלף,

זה רק פאקינג החמיר.