My past {3}

לאחד כוחות-פרק 28

נקודת המבט של טיאגו-

״למה אתם פה? מה אתם צריכים?״ מתאו שואל את ברונו בחשד. ״אנחנו רוצים לאחד כוחות על מנת להפיל את המאפיה הרוסית.״ אלכס אמר.

לאחד כוחות? אדריאן צדק במה שהוא אמר, אולי שווה לנצל אותם... אני כבר טיפלתי במי שהייתי צריך לטפל במאפיה הרוסית. הם למדו לא להתעסק עם דה רוסו.

״איפה מי שחטפה את סופיה? הזאתי שחושבת שהיא הבוסית? היכן היא נמצאת בפגישה הזאת?״ מתאו שואל, לעזאזל שכחתי לעדכן אותו שהיא נמצאת כאן. ״בקניון.״ בעלה של ונסה השיב. ״בקניון?״

שאלתי והוא הנהן. ״תראה, אם הקניון הוא החדר שלי היא בהחלט שם.״ עיניו נפערו וההפתעה הופיעה גם על פניו של מתאו. ״אתה מזיין את אשתי?״ הרעל היה נשמע בקולו. ״אוותר, יש לי אישה משל עצמי, אין לי צורך באף אחת אחרת.״

״מה לעזאזל היא עושה בחדר שלך? הא?״ הוא היה נראה כאילו הוא עומד להשתגע. ״היא רצתה לדבר עם סופיה.״ הוא מיד קם מהכיסא וחיפש את ונסה, כשמצא אותה, יכולנו לדעת בדיוק איפה הוא נמצא, קולו היה זועם.

״את פאקינג צוחקת עליי?!״ עקבתי לאחר קולו ומצאתי אותו עומד בפתח אחד החדרים באגף שלי. ״את יכולת להרצח, את מבינה את זה? את מוכרחה ליידע אותי לפני שאת עושה דברים, את מסכנת את החיים שלך.״

היא מגלגלת את עיניה, בקושי מקשיבה לו. הוא נאנח אך שותק. הבנתי, היא עושה לו בית ספר. לא מפתיע. תמיד כולם נמשכים לנשים החזקות הללו שמסובבות אותם על האצבע הקטנה שלהן.

לא הייתי מצליח להתמודד עם אישה כמו ונסה, היא פשוט מתישה. סופיה מושלמת עבורי, כל מה שהייתי צריך. ״למשרד, אנחנו מדברים על לאחד כוחות.״ ברונו אומר לונסה שלא נראית מרוצה. ״אל תתן לי פקודות, אני לא הכלבה שלך.״

כולם יורדים למטה חוץ מסופיה, ואני מסמן למתאו שאני אבוא עוד כמה דקות. ״הכל בסדר?״ שאלתי בדאגה. ״עדיין כואב לי מעט.״ היא הסבירה. ״אמרתי לך שזה יכאב מעט בהתחלה, אך זה יעבור בקרוב, אל תדאגי. זה אומר שעשיתי עבודה טובה.״ אמרתי בשעשוע.

היא קוברת את ראשה בכרית ולחייה מאדימות. ״בסדר, תוציאי את ראשך מהכרית. אני רוצה לראות את פנייך היפות.״ היא עשתה מה שביקשתי. ״ונסה סיפרה לי שעברה הפלה טבעית.״

״לא ידעתי שהם מנסים להכנס להריון.״ אמרתי בכנות. ״כן... היא הייתה עצובה.״ סופיה נראתה מאוכזבת עבורה. ״היא תהיה בסדר. את רוצה לרדת איתי למטה? את מעדיפה להשאר כאן?״

״אני אשאר לנוח, אבל תחזור לכאן, לא הייתי איתך היום בכלל, ואני מתגעגעת.״ נשקתי לשפתיה בעדינות. ״אני רוצה שתהיה איתי.״ נאנחתי. ״אחזור ממש בקרוב, בסדר? זה עניין מאוד חשוב אני חייב להיות שם.״

ברגע שהיא הייתה בסדר עם זה, ירדתי אל משרדו של מתאו. ״הגעתם להחלטה?״ שאלתי. ״החלטנו שנעשה הסכם, מאחדים כוחות עם כמה מאפיות שיש לנו קשרים איתם על מנת להפיל מאפיות חלשות יותר.״

״אז הוחלט לאחד כוחות.״ חשבתי בקול רם, לאחר עוד כמה דקות של הסכמים ובלבולי מוח, הפגישה הסתיימה. כשיצאתי ממשרדו של מתאו, איזבלה ניגשה אליי. ״מה קרה?״ שאלתי כשנראתה מדוכדכת.

״אני מרגישה מקולקלת. הגוף שלי לא יכול לגדל תינוק, כל הוא הורג אותו מחדש.״ היא נאנחה. קשה לי לראות את אחותי כך, ועוד בגלל איזה אידיוט שירה לה בבטןאני שונא אותו מכל ליבי. ״את לא מקולקלת. אני מאמין בך.״

״אני לא מאמינה שלא אוכל להיות אמא בגללו.״ היא נראתה כאילו עוד רגע היא עומדת לפרוץ בבכי, זה שבר משהו בתוכי. ״הרופא אמר שזה לא אבוד, יש תקווה, תאחזי בה.״

״מאר, תוכלי ללכת להתלבש? את זוכרת שיוצאים למסעדה שאת אוהבת היום? המסעדה שממוקמת ליד חוף הים, זה יעשה לך טוב להתאוורר.״

״כן, אלך להתלבש.״ היא אמרה והלכה. ״אז אתה מתכנן שזה יהיה היום?״ שאלתי מכיוון שהוא היה נראה מוטרד. ״זה יהיה היום, כן.״

לעזאזל אני לא מאמין שאחותי הקטנה מתחתנת,
זה תמיד ירגיש לי כאילו רק אתמול היא אכלה בטטה מרוסקת מכיוון שלא יכלה לאכול אוכל מוצק.

הזמן עף,
מלפני שאשים לב אהיה זקן מריר וסבא לנכדים.

פאק.