נקודת המבט של סופיה-
אני קמה בבוקר מנשיקות לא נפסקות בצווארי, שמדגדגות אותי ללא הפסקה. אני פותחת את עיניי באיטיות, ואני רואה את טיאגו.
אני מצחקקת, כשהוא לא מפסיק לנשק את צווארי. ״את כל-כך שלי.״ אני פשוט נהנת איתו, כל דקה איתו. ״אני שלך.״ הסכמתי איתו. ״אני אלך להכין לך אוכל, מה את אוהבת אנג׳ליקו?״
״לא משנה לי, תכין מה שמתחשק לך.״ הוא נשק לאפי, קמתי ועשיתי את ארגוני הבוקר שלי. הטלפון שלי רוטט, יש לי כמה הודעות מאחי.
אדריאן: בוקר טוב סופ, אני לא היחיד שחושב שהיא מוכרת נכון?
הוא שולח תמונה של אישה יפיפייה, עיניה כמעט אפורות, שיערה שחור כפחם, שפתיה אדומות כדם, מזכירה לי את שלגייה. אני חושבת לעצמי אם אני מכירה אותה, היא בהחלט מוכרת.
אני לא עונה לו להודעה, לבינתיים. אני אזכר ואז אדבר איתו על כך פנים מול פנים. אני יורדת למטה, רואה שכולם יושבים בשולחן הגדול. אני לא מוציאה מילה, אני בוחנת את התמונה שוב ושוב.
מוחי מנסה לפענח מי זאת האישה המוכרת, אני כמעט בטוחה שאני מכירה אותה. ״בוקר טוב, אנג׳ליקו.״ טיאגו נושק לשפתיי וחוזר אל המטבח, גבו השרירי מופנה אליי כשריח של פנקייקים מגיע אל אפי.
זה לא הגיוני שהוא פשוט כל כך סקסי בכל מה שהוא עושה. אלו מחשבות שלעולם לא העזתי לחשוב, אך כשהגבר המושך הזה בעל העיניים הירוקות והשיער הכהה עומד מולי, אני לא יכולה שלא.
הקעקועים, השרירים, החיוך, אני כל-כך נמשכת אליו. אדריאן מסיח את דעתי שהוא מתיישב לידי. ״למה את לא עונה להודעות שלי?״ הוא פותח שוב את התמונה של האישה. ״אני מנסה להבין אם אני מכירה אותה.״
״אדריאן, היא מוכרת לי באופן חשוד.״ הוא מהנהן. ״זה הסיפור, אני לא מבין למה היא מוכרת גם לי וגם לך. זה חשוד. את יודעת מי היא נכון?״ אני מנידה בראשי. ״זאת ונסה, אשתו של הקאפו של המאפיה המתחרה.״
״תראה לי את זה.״ מתאו סורק את התמונה. ״טיאגו, סופיה, אדריאן, תבואו רגע למשרדי.״ אוי לא. זה אף פעם לא טוב. ״גם אני ממש אוהבת אותך בעלי היקר.״ קמילה אומרת בסרקסטיות והוא נושק לראשה.
כשנכנסתי אל תוך המשרד, טיאגו כבר היה על המחשב ולא זז ממנו. ״היא חצי צרפתייה.״ לבסוף טיאגו אומר ומראה לנו שלל תמונות שלה. היא מוכרת מאוד. ״מה? היא חצי צרפתייה?״ אני שואלת כשאני חושבת שאני מזהה אותה.
״אתן מכירות?״ כשההבנה הכתה בי כמעט נפלתי. מה היא עשתה לעצמה? ״היא... זה לא השם שלה. זו לא הזהות שלה, היא שקרנית. היא לא מי שהיא אומרת שהיא.״ אני מנסה להסביר כשהלחץ משתלט עליי.
״המצב מחמיר, חשבנו שאנחנו יודעים הכל. אנחנו לא יודעים כלום ושום דבר. הם מתעתעים בנו.״ מתאו מטיח את ידיו בחוזקה על השולחן בכעס. ״איך את יודעת שזה לא השם שלה?״ טיאגו שואל אותי.
״היא-״ נשמתי נעצרה, פיצוץ מטורף החליש כל צליל אחר באוזניי, הכל נהיה שחור, אני לא רואה דבר מבעד לעשן. זרועות אוחזות בו, אני מנסה להתנער,
זה לא הריח של טיאגו, זה לא הוא. אלו לא הזרועות שלו, הייתי מזהה אותן בכל מקום.
״לילה טוב מותק.״ קול לוחש לאוזני, אני מרגישה שמזריקים לי משהו, הכל מעורפל ואני שומעת את שמי אלפי פעמים, אך אני כבר מאבדת הכרה ולא מצליחה לזוז.
הם שיתקו אותי?
YOU ARE READING
My past {3}
Romance״מה את עושה לנו? את עוד תהרסי אותי, פאק.״ ״טיאגו... זה לא נכון לנו, אל תתקרב יותר מדי.״ אני שומע את המשפט הזה יותר מדי פעמים, היא משגעת אותי, מסובבת אותי על האצבע הקטנה שלה ללא הפסקה. ״אני סימנתי אותך בעיניי מלאכית, אין לך סיכוי זעיר להתחמק ממני.״
