The revenge/Larry stylinson

4.

וואו מלא זמן לא העלתי פרק, מצטערת שזה הועלה ביום שישי פשוט רציתי להעלות כמה שיותר מהר.
תהנו.

נקודת מבט הארי

אני מביט באנשים הזרים בביתי, ״מי אתם?!״ ומה אתם עושים פה?!״ אני שואל בעצבים והבחור עם השיער הורוד ניגש אליי, ״שמי מייקל ואנחנו נערוך בדיקות רפואיות״ הוא אומר ומחייך, אני מביט בו בהלם מוחלט ומנסה לשמור על שפיותי, ״אני רוצה להבין, אתם פרצתם לי לבית בשביל לעשות בדיקה?!״
״קודם כל הדלת הייתה פתוחה ואדון פיין נתן לנו איש-״
״זה הבית שלי!״ קטעתי את הדביל והוא נאנח.
״אני מבין שזה מוזר אבל אתה צריך להשלים עם העובדה הזו שאתה שייך לסוכנות״ הוא אומר ברוגע ואני מרגיש שאני עומד להשתגע, הם פרצו לי לבית!
״אוקיי״ אמרתי ברוגע וצובט את גשר אפי, ״אוקיי אנחנו נעשה לך עכשיו בדיקות דם ואחרי זה חיסונים״ הוא אומר ואני פוער את עיני, הוא מוביל אותי לכיוון הכיסא ואני רואה עוד מישהו שם כפפות ומביט בי מבט קר, אני לא יכול לסמוך עליהם,
אני נושם עמוק ומכין את ידי, ״אכלת משהו היום? שתית?״ הוא שואל וקושר סביב ידי השמאלית כפפה, אף פעם לא הבנתי למה זה יועיל, ״לא אכלתי אבל שתיתי קפה״ אני אומר והוא מהנהן, תמיד רופאים הלחיצו אותי.
״אוקיי אני מצאתי וריד מעולה אז תנשום עמוק זה שניה אחת-״
״איי!״ אני קוטע אותו כשהוא מכניס את המחט אל תוך ידי,
אני עוצם את עיני בחוזקה כדי לא לראות את כל הדם שהוא מוציא בגופי, הבחור השני רושם את מה שמייקל אומר לו ואני מתחיל לאבד סבלנות, ״וסיימנו״ הוא אומר ומוציא את המחט הקטן מידי ואני נושם לרווחה, ״תודה לאל״ אני נאנח והם מגחכים, ״עכשיו נעשה לך שני חיסונים״ הבחור השני עם השיער השחור אומר, ואני מהנהן.
אני מזיז את החולצה מכתפי, הוא מוציא את המחט ואני פוער את עיני, ״זה מחט או סרגל?! איך כל זה יכנס לתוכי?!״
אני אומר בפאניקה והוא מושך בכתפיו, ״איי!״
אני אומר שוב שהוא מחדיר את המחט לגופי, שוב.
זה לא יגמר בקרוב.

———

״זהו אתה רואה זה לא היה כזה נורא״ מייקל אמר ואני צוחק ללא הומור, ״בוא נראה אותך עכשיו מתפקד בלי ידיים״ אני אומר לו בזעם, הוא מגחך ואני מגלגל עיניים, ״הכאב אמור לעבור כעבור יום או יומיים לא יותר״ הוא אומר, אני מהנהן, הם לוקחים את כל הציוד שלהם ויוצאים מהבית, אני סוגר את הדלת ונאנח.
אני הולך לכיוון המטבח ומוציא וודקה מהארון, נגמר לי המשקאות, אני צריך להיפגש עם טום שוב.
אני מוזג את הנוזל לכוס ונאנח מכאב בידיים, למה דווקא עכשיו היה חשוב להם להזריק לי חומרים לידיים?
אני שותה מן המשקה ונותן לנוזל לצרוב את גרוני, אני לוגם שוב ושוב במהירות עד שאני שומע דפיקות בדלת, אני פוער את עיני מלחץ ומחזיר את המשקה לארון, ממהר לפתוח את הדלת, אני רואה את ליאם מבעד לדלת, מוזר, בדרך כלל הוא שולח מישהו כדי להעביר לי מידע.
״היי״ הוא אומר ואני מהנהן כהיי, ונותן לו להיכנס אל ביתי, ״איך אתה?״ הוא שואל ואני ממלמל ׳בסדר׳
״אוקיי, התבטל לך האימון היום״ הוא אומר ואני מהנהן, מנסה להתעלם מהסיטואציה המביכה.
״איך היו החיסונים? מייקל התחשב בך?״ הוא שואל ואני מתאפק לא לגלגל עיניים, מאיפה כל הדאגה הזו?
״כן אני בסדר, תודה״ אני אומר ומושך בכתפי, הוא מהנהן ותופח על גבי, ״טוב, אז נתראה מחר, הפגישה הודחה לשעה עשר וחצי״ הוא אומר ואני מהנהן.
הוא יוצא מביתי ואני נאנח, נועל את הדלת ומסתובב למטבח, לוגם שוב מהמשקה הצורם ונאנח.
אני מתקדם אל חדר השינה ונעצר מדפיקה בדלת, אם זה יהיה עוד פעם הבדיקות המוזרות האלה אני נשבע שאדקור אותם עם המחטים.
אני נאנח בתסכול ופותח את הדלת, ומביט בבחורה שעומדת בפתח הדלת, ״התבלבלת בדירה״ אני אומר וסוגר את הדלת והיא עוצרת אותי, ״לא, זאת אני אליס..״ היא אומרת בחיוך ואני לא מסתיר את השנאה כלפיה ומגלגל עיניים.
״מה את רוצה?״ אני שואל ללא סבלנות והיא מגחכת, ״אני.. סוג של צריכה לראיין אותך-״
״השעה מאוחרת ואני עייף, תחזרי מחר-״
״אני סוג של יכולה רק היום״ היא אומרת ומשחקת באצבעותיה, אני לא בפוקוס ואם היא תדע ששתיתי זה הסוף שלי.
״אני לא יכול עכשיו..״ אני אומר ומנסה לחפש תירוץ טוב במוחי, ״צריכה להגיע לפה מישהי בקרוב.״ אני אומר לה והיא מהנהנת, ״אוקיי אז לואי יעביר לך את הראיון הזה למרות שהוא התעקש שהוא לא רוצה לראות אותך.. אתה יודע זה מוזר, מה הולך ביניכם?״ היא אומרת ואני מגלגל עיניים,
״מה זה עניינך?״ אני שואל אותה ומצמצם את עיני, היא נאנחת בתסכול, ״אתה יודע אתה לא צריך להיות כזה קטנוני״ היא אומרת ואני נאנח, ״צודקת מצטער, פשוט עבר עלי יום ארוך ואני מותש״ אני אומר וצובט את גשר אפי, היא מהנהנת, ״אוקיי.. אז ביי סטיילס״ היא אומרת ואני ממלמל ביי וסוגר את הדלת, אני לא מכיר אותה ואני כבר לא סובל אותה.