The revenge/Larry stylinson

19.

כעבור שנתיים
לואי עבר המון בשנתיים האלה, ניסה להתגבר על הארי, אך זה לא צלח, הוא קלט את מותו, חודשים אחרי, הוא לא מסוגל להתמודד עם לאבד עוד מישהו.

אך מה שכולם לא יודעים.
זה שהארי נמצא בביתו של המבוקש, חטוף אזוק ולבד.
כשהארי הועבר לבית החולים, אליס עזרה ל׳רופא׳ להחליף את הארי, לגופה אחרת שעשו אותה דומה אליו, קטע החייאה הלא מוצלחת הצליחה בשבילהם, אז הם לקחו את הארי לבית של הבוס הגדול, במקסיקו.
הארי התעלף לצד לואי,
התעורר לצד בחור מגודל שמחטיף לו מכות לארוחת בוקר.
וככל שעובר הזמן הארי מבין היכן הוא, אך הוא לא מראה דבר על עצמו, כשראה את אליס נכנסת לחדרו, הוא חייך בהתחלה, אך שהבין את חיוכה, הוא התעצבן, אך הוא לא יכל לעשות כלום.
״מפלצת..״ הארי מביט בה ולוחש, היא מחייכת בתמימות, ומתקדמת לעברו, ״אתה באמת חשבת שרציתי אותך? זה פתטי אפילו בשבילך הארי״ היא טופחת לראשו והוא מעיף את ידה.
״טעית אם חשבת שאתן לך לנקום באבא שלי״ היא צוחקת, והארי פוער את עיניו, ומחבר הכל.
״עכשיו תיכנס לפה אחותי, אתה מציית לבקשותיה ואם לא?״ היא מראה להארי את השוקק החשמלי שלה, ומביט בדלת הכניסה, נכנסת מישהי עם שיער ברונטי עור שחום ולדעתו של הארי חיוך מאוד מחריד.
״אלונה, הוא כולו שלך״ היא מחייכת אל עבר אחותה, אלונה מתקדמת אצ עבר הארי, עם השוקר החשמלי ומכוונת אותו למפשעתו.
״לא!! אני מתחנן!!״ הוא צורח כמו שלא צרח.
היא מורידה את המקל המחשמל, ״אז תתפשט.״
הארי נאנס באכזריות, הכו אותו, הרעיבו אותו.
אבל בחצי השנה האחרונה, נתנו לו לצאת עם אזיקון לסלון, אך לא יצא לו לפגוש את מי שרצח את הוריו.

אליס הגיעה פעם בשבוע, כיוון ששאר הימים היא טסה בחשאיות לסוכנות.
שנה אחרי, אליס גילתה שגילו עליה, אליס תקפה מיד, ניסתה לרצוח את ליאם, עם סכין.
״אליס! תורידי את הסכין״ ליאם אומר, הולך לאחור באיום, היא מתקרבת אליו בחיוך, ״למה שארצה לעשות את זה..״ היא מחייכת, ״עדיף לך״ ליאם עונה בגאווה, ״מה קשור עדי-״
אליס נתקעת על ידי יריה, מאיה בפתח הדלת עם האקדח, בחוכמתה היא ירתה לרגלה, כיוון שהם צריכים מידע ממנה.

״איפה הוא גר?״ לואי שואל בארסיות, מחזיק בסכין שלו כמו כחברו הטוב.
״גם אם-״
״הבנתי את הקטע של זה, פשוט ניגש לעניין״ לואי קוטע את אליס בחיוך ארסי.
לואי משחיז את סכינו, ובשניה אחת מעביר בחדות אצ הסכין על בטנה.
אליס צורחת מכאבים, ללואי לא אכפת, הוא נוקם עכשיו.
״זונה אחת.. תראי מה עשית! לכלכת את הסכין האהובה עלי!״ לואי אומר בציניות, ואוהב את כל הדם הניתז ממנה.
״בלגיה-״
״שקרנית!!!״ הוא צורח ונועץ אצ הסכין בעין שלה, הוא שולף את הסכין, וכל הדם גם ניתז עליו.
״איפה?!״ הוא צורח שוב, אליס צווחת ומייבבת, ״לא אגלה לך-״
ללא היסוס לואי נועץ את הסכין בגרונה, היא לא יכולה לזוז, אך היא מתפתלת מכאבים וליטרים של דם יוצאים ממנה.
לואי מגחך שנזכר ברעיון של הארי, הוא שופך עליה אלכוהול, ומצית אותה.
כמה שעות אחרי, ליאם נייל ומאיה גילו על הדרך שבא הרג את אליס ולסתם נפלה לרצפה.
״וואו..״ מאיה מביטה בלואי, גאווה ממלאת את פניה, ליאם לעומתה מכווץ את גבותיו, ״לואי לעזאזל, ביקשתי קצר וקולע״ הוא אומר ומנפנף את ידו כרוח לעצמו.
״מגניב רצח, מגיע לזונה.״ נייל אומר ותופח על גבו של לואי.
״תודה, תודה. ליאם, קצר וקולע, זה לא אני״ לואי אומר בחיוך, אך מאיה מעוותת את פניה, ״רגע! מה עם מידע? הצלחת להשיג משהו?!״ מאיה אומרת בלחץ, לואי מחייך לעברה.
״היא שקרנית, אבל לפני זה, לפני שהיא יצאה ליומה החופשי האחרון, שמתי עליה צ׳יפ, ידעתי הכל, סתם רציתי לענות את הזונה.״ הוא אומר בחיוך, ״אתה גאון״ מאיה אומרת ונותנת כיף מעודד לעבר לואי.
הם צוחקים ומרגישים גאים בעצמם בשאר הערב.
לואי ומאיה מתארגנים לנסיעה, הם נוסעים לכתובת שלואי השיג עם כל המידע, הכתובת היא מקסיקו, בעיירה עשירה ולא ידועה במקסיקו.
לואי בביתו, נאנח, ומביט בתמונה של הארי.
״אני קרוב..״ הוא לוחש בחיוך, ונרתע בבהלה כשמאיה נכנסה אל הבית.
״לעזאזל לואי..״ היא ממלמלת, מתקרבת אליו ומחבקת אותו, ״גם אני מתגעגעת אליו, אבל אתה חייב להפסיק..״ היא אומרת, מביטה בו עם דמעות בעיניים, לואי נאנח, לא אומר דבר מבושה.
״סיימנו עם דיכאון לרגע, מוכן לעוד יומיים?״ מאיה שואלת בחיוך עצוב, מקווה לראות אצ חיוכו של לואי גם כן.
״כן..״ הוא מביט בה בחצי חיוך, מאיה מבינה שזה המקסימום שתקבל, היא מנשקת לראשו ומנפנפת לשלום, סוגרת את הדלת ולואי נותר לבד שוב.

הטיסה למקסיקו התלוותה בשביל לואי עם חרדות ופחד על מה יעשה.
הם נסעו אל הדירה שהשכירו, והתמקמו, מחר הם יוצאים.

נקודת מבט לואי
״מה אתה חושב על דונאט?״ מאיה הציעה בחיוך, אני מניד בראשי, היא נאנחת ומוציאה קופסה של דונאט, מתיישבת ואוכלת לבד.
אני מתקדם לעברה, וחוטף את הדונאט מידה, היא מביטה בי בכעס, ״זה היחידי, עם שוקולד לבן קרמל בציפוי סוכריות צבעוניות״ היא מזהירה אותי, ובצדק.
כשליאם חטף ממנה את הגומי האהוב עליה, יום למחרת צחקתי על הצלקות שיש לו על הידיים.
״יאמי זה נשמע מעולה..״ אני אומר ולוקח ביס מהדונאט.
היא שואפת אוויר לראותיה בשביל להירגע, לאחר שנרגעה היא לוקחת דונאט אחר, ואני מתקרב אליה שוב, ״וואו גם זה-״
״תיזהר ממני!!״ היא צורחת, אני לא מתאפק וצוחק, צחוק מתגלגל, בפעם הראשונה מזה שנה וחצי.
מאיה נהפכה מפרצוף זעוף, לפרצוף מופתע.
בצדק, עבר זמן מאז שצחקתי ככה, היא בטח מרגישה גאווה.
״אוקיי, עכשיו לילה טוב״ היא אומרת בנימוס ונכנסת לחדרה.
אני נאנח, ונכנס לחדרי גם כן.
אני סוגר את הדלת, ומוציא אצ התמונה שלו מכיסי, מוודא שהדלת סגורה, ומנשק אותה, דמעות מאיימות לצאת, אך אני נרגע.
שם את התמונה על השידה שליד מיטתי, נשכב ומפעיל את הטלוויזיה, לוחץ על האפליקציה יוטיוב ומשמיע את השיר,
'I feel like I'm drowning'
ונשכב במיטתי, עוצם את עיני ונרדם, עם כאב בחזה, שלא יעבור.

———
אוקיייי זה היה הפרק בונוס;)
מקווה שלא השארתי אותכם/ן במתח ארוך, התאמצתי להעלות הכי מהר שאפשר.
הפרקים הבאים נעשים קצרים יותר אני חושבת?
אני שואלת אתכם/ן, מה עדיף.
פרקים ארוכים שאני אעלה פעם בשבועיים חודש/ פרקים קצרים שאעלה בקצב מהיר יותר.
מה שאתם/ן מחליטים/ן :)
ומה אתם אומרים על הפרקים האחרונים?
ביי בינתיים:))))