The revenge/Larry stylinson

17.

בלי הרבה דיבורים הפרק...3>
⚠️פגיעה עצמית⚠️

נקודת מבט הארי
אני מרגיש ידיים עוטפות אותי, אני פוקח את עיני, ומביט בלואי שישן, הוא נראה רגוע, לא כועס או אדיש.
מה שהוא עשה לי אתמול, איך שהוא זיין אותי, בחיים לא הרגשתי ככה בסקס, בחיים לא נמשכתי ככה למישהי ואני מודה שזה מאוד מוזר לי.
אבל בא לי עוד מזה..
אני אפרד מאליס וככה לא ארגיש שום אשמה על זה.
בעצם אני כן ירגיש אבל לא מגיע לה את כל זה.. וחוץ מזה המערכת יחסים שלנו הייתה מוזרה גם ככה.
אני מביט בו שוב, גופו חשוף והוא אך ורק עם בוקסר מאתמול, הוא רצה להביא לי אוכל אבל נרדמתי.
אני רוצה לבלות איתו בדובאי בזמן שנשאר לנו.
אני רוכן אליו ומסניף את ריחו הממכר, ״לוּ, תתעורר״ אני לוחש לאוזנו והוא לא מגיב, אני נאנח ובוחר דרך שונה להעיר אותו, אני עולה מעליו, מתישב על מפשעתו, אני מביט בפניו וחיוך מעושה עולה על פניו, אך זה לא מה שהוא באמת מצפה, אני שם את ידי על שתי פיטמותיו, וצובט אותם בחוזקה.
״אייייי!!״ הוא צועק ואני מתאפק שלא לצחוק, אני קם ממנו ומביט בו מתכווץ בכאב, ״פעם הבאה תקום בפעם הראשונה שאני אומר״ הוא מביט בי באיום וקם בפתאומיות, אני ישר נרתע ובורח ממנו.
הוא מתקדם אחרי ואני צוחק מהסיטואציה, יש לי יתרון שלא יתפוס אותי, אני נכנס לשירותים ונועל אותם, מתחבא בתוך המקלחת.
״מנוול קטן! אני אתפוס אותך ואתה תצטרך לפצות אותי ואת הפטמות הכואבות שלי!״ אני לא מתאפק וצוחק, אני שומע שהוא פורץ את המנעול ואני נשכב עמוק יותר באמבט.
הוילון סגור והוא יתפוס איתי כמובן, אבל אני אהיה מוכן לזה.
אני שומע את הדלת נפתחת ואני מכסה את פני, למרות שזה לא עוזר בכלום, לילדים קטנים זה עוזר, אז אולי נקווה שגם לי.
״אני יודע שאתה פה..״ הוא לוחש, מסתובב במעגלים ומצחקק.
הוא מושך את הוילון ואני מביט בו, שיערו מבולגן ועיניו בקושי פקוחות, אך הוא עדיין תחרותי כמו תמיד.
״אתה..״ הוא לוחש ואני צוחק, הוא מרים אותי בצורת כלה ומתקדם מחוץ למקלחת לכיוון המיטה, הוא זורק אותי למיטה ועולה מעליי, ומתחיל לדגדג אותי, אני נרתע וצוחק בקול רם, מנסה לצאת מאחיזתו, ״ל-לואי ת-תפסיק״ אני אומר בכוח שנשאר לי והוא מפסיק, מביט בי בעיניו הכחולות, והוא רוכן לנשק אותי.
״אתה צריך לפצות אותי..אני צודק?״ הוא שואל כל-כך קרוב אלי, שאני אשתגע בסוף.
אני מהנהן והוא מחייך בערמומיות, ״ככה חשבתי..״ ידו עוברת על שיערי, ״אתה כל-כך יפה.. יפה מידי״ הוא אומר וגורם לגל של צמרמורות עוברת בגופי בגופי.
הוא לא יודע מה הוא גורם לי להרגיש.
״אתה צריך עונש..״ הוא נוהם ועוזב אותי, אני מחייך בערמומיות ופרפרים מורגשים בבטני כאשר אני שומע את המילה ׳עונש׳.
״איזה מן עונש?״ אני שואל והוא מביט בי ברעב, ״תחכה ותראה..״ הוא הולך אל חדר המקלחת ואני יושב על המיטה ומחכה.. אני מרגיש צמרמורות של התרגשות, אף פעם לא הרגשתי ככה, במיוחד לא ממישהו מסויים.
אני שונא את איך שהוא גורם לי להרגיש, זה לא היה אמור להיות ככה, תכננתי את הנקמה המושלמת בשביל ההורים שלי.
והוא יפריע לי.
אבל אני עדיין נזקק לו.
נדפקתי...
הוא חוזר, מבט רעב על פניו וחגורה בידיו, שיט.
״תשכב על הבטן שהתחת שלך יבלוט״ הוא דורש, וכך אני עושה, ״אני מבין שנלך בדרך הזאת..המ? אתה לא יכול להיות ילד טוב ולהתנהג יפה.. אתה חייב עונש.״ הוא אומר בצרידות מושכת ואני נושך את שפתי בתשוקה, שיעשה בי כרצונו, רק שיזיין אותי.
״כל מכה אתה סופר.. ברור?״ אני מהנהן ומרגיש מכה צורבת בישבני ואני נאנק בכאבים.
״איי!!״ אני צורח ומנסה לגעת בישבני אך לואי עוצר אותי, ״חשבתי שאמרתי לך משהו.. אם אתה לא מקשיב העונש יחמיר, זה מה שאתה רוצה אדוארד?״ הוא שואל ואני מניד בראשי, הוא מנצל את העובדה שאני כנוע לו, מנצל את זה לגמרי.
״לא״ אני ממלמל ואני מסתובב להביט בהבעת פניו.
הוא מביט בי כאילו מביט בסטייק, אחרי שלא אכל שבוע.
״אני כל-כך התאפקתי לא לעשות את זה איתך... חשבתי שאתה רך מידי בשביל זה..״ הוא ממלמל ומלטף את ישבני, ״לא הותרת לי ברירה״ אני בולע את הרוק שבגרוני, מוכן לכל מכה שיתן לי, ״תספור לי, וכשאסיים אתה תודה לי.. ברור?״ אני מהנהן, הריגוש משתלט עלי וליבי דוהר בחיזי, מחכה כבר שיתחיל, אני מרגיש את כל דמי עובר על הזין שלי ומעמיד אותו, ולצערי, לואי לא יזיין אותי בקרוב.
מכה נוספת הורגשה בישבני, אני נושך את שפתי מכאבים, ובמפתיע גם מעונג, אני מסתובב שוב ללואי ומבין שאני צריך לספור, ״שתיים״ אני אומר בקול חלוש.
עוד מכה הורגשה בישבני, הכאב הצורב מורגש חזק יותר מפעמים קודמות, ואני נאנק מכאבים בשקט.
״ש-שלוש..״ אני לוחש ומרגיש את ידו של לואי מונחת על ישבני, פרפרים הורגשו בבטני, אוי לא.. זה לא טוב, הפרפרים האלה שיחזרו מאיפה שהגיעו, הן לא רצויות.
אך אני לא מצליח להשתלט עליהם.
הוא מעסה את ישבני, אני נאנח בשקט, לא נותן לא לחשוב שזה משפיע עלי.
למרות שזה די ברור.
עוד מכה הורגשה, ״ארבע..״, מכה נוספת, חזקה יותר, ״חמש״ אני אומר ועוצם את עיני בכאבים.
עוד מכה, ״שש״, עוד מכה, הכאב מתחיל להפוך לעונג ואני נושך את שפתי, ״שבע..״, ידו שוב מעשה את ישבני, אני נאנח שוב פעם רק חזק יותר, הוא לא מדבר ולא כלום, רק מצליף בי עם חגורתו, ואני מקבל את העונש שלי.
אחרי עשרים מכות, אני לא מרגיש את ישבני, אך הוא הפסיק.
ידו שוב מעסה את ישבני, ומנשק קלות, והפרפרים בבטני משתוללים, לעזאזל.
אני גונח כאשר הוא מכניס את לשונו דרך חורי, למה זה מרגיש כל-כך טוב?
לשונו מרטיבה את חורי ואני נושך את שפתי, רוצה לגמור כבר אך עם לואי זה לא יקרה.
איתו הכל מרגיש שונה, כאילו הגיהנום ובגן עדן מתחברים ביחד, עונג וסבל.
״לואי..״ אני נאנח ומרגיש את לשונו עוצרת ויוצאת מחורי, הוא מסובב אותי על הגב ועולה מעלי, מתמקם בין רגלי ויורד אל פני, ״תראה אותך.. שנאת אותי בהתחלה ועכשיו אתה מתחנן לזין שלי..״ הוא אומר בצרידות ואני מביט בו ללא הבעה, אני נושם ומרגיש רעידות בכל גופי, ״לא שנאתי אותך..״ אני אומר בשקט, אני לא סבלתי אותו אבל לא שנאתי אותו.
הוא צוחק בקול רם, חזק מידי, אני פוער את עיני, הוא נראה שונה יותר, עצבני יותר..
״לואי.. אני-״
״שששש...״ ידו מונחת על שפתי, ואני מביט בו, לא מבין מה הוא רוצה לעשות.
״אתה, בייבי שלי, תשתוק ותהיה יפה עד שאגמור״ הוא אומר ואני פוער את עיני, ״רציתי להיות עדין איתך, אחרי מה שעברת, אבל כנראה שאתה לא עדין כלפי עצמך.. ואתה יודע אדוארד, נמאס לי להתייחס אליך כמו אל כלי שביר, אני זה שאשבור אותך.. עד שתתחנן שוב פעם ושוב פעם שאשבור אותך מחדש״ מילותיו גורמות לי לצמרמורת, זה לא אותו לואי מאתמול, ממש לא.
״מה נכנס בך?״ אני שואל ומביט בו עם עיניים פעורות, ״אתה נכנסת..״ הוא אומר בשקט ובערמומיות, יורד אל שפתי, מלקק את שפתי התחתונה, אני פותח את פי ונותן לו גישה להיכנס, וכך הוא עושה, היחסים בנינו כרגע, גורמים לי לחשוק בו עוד, לרצות עוד ממנו.
פיו נע בערמוניה עם פי, אני מרגיש את ידו עוברת בעדינות אל מותני ואז אוחזת בחוזקה, ומקרבת את גופי הערום עוד יותר אליו.
הוא מוציא את איברו וחודר ללא אזהרה לישבני, אני גונח בחוזקה והוא זז במהירות, מזיין ללא אזהרה.
״לואי..״ אני גונח בחוזקה והוא ממשיך לזיין אותי, קולות ואנחות נשמעות ברחבי החדר, ידו אוחזת בחוזקה בשיערי, בעוד הוא מזיין אותי בחוזקה, ״כן... בדיוק ככה בייבי״ הוא גונח ואני נושך את שפתי ושהוא נדחף לנקודת התורפה שלי, ״כן! שם! בבקשה!״ אני גונח בחוזקה והוא ממשיך לזיין לאותו הכיוון, ואני מרגיש שאני בחלל החיצון כרגע, כן, ורוכב על הכוכבים.
כל זיון מגיע לשיא אחר של עונג, בחיים לא הרגשתי ככה בעננים מעונג, לואי אומנם שחצן, אבל לעזאזל, הוא יודע מה הוא עושה.
״אלוהים אדירים..״ אני נאנח ואני שומע אותו מחייך, ״לא אלוהים בייב.. רק לואי״ כמובן, שזה מה שהוא יגיד.
״שלא תעיז לגמור לפני שאמרתי..״ הוא מושך את שיערי כדי ללחוש באוזני, אני אתפוצץ אם לא אגמור בקרוב, הוא ממשיך לדפוק אותי ומגיע למהירות שיא, אני מעביר את ידי על איברי במטרה לגמור, אך לואי מיד מעיף את ידי ומביט בי באימה, ״לואי בבקשה״ אני מתחנן לגמור, הוא מביט בי בחיוך מעושה, ״תתחנן..״ הוא לוחש לאזני, יורד מטה, ומתחיל למצוץ את צווארי, אני נאנח וגונח שהוא נושך את הנקודה הרגישה שלי, מרגיש כאילו הוא אוכל אותי לצהריים.
״אני מתחנן לואי, תן לי לגמור״ אני גונח וראשו מזנק מעלה ומביט בי, ידו עוברת על איברי, משפשפת אותו בחוזקה, אני לא מחזיק מעמד יותר, אני מרגיש שאני בעננים, כמו שלא הרגשתי מעולם.
אני מתפוצץ וכל הגמירה ניתזת לכיוונים, ואני מרגיש את הנוזל של לואי מתפוצץ בתוכי.
״אתה תשאיר את הגמירה שלי בתוכך, שלא תשכח מי זיין אותך לראשונה..״ הוא לוחש לאוזני ומוצץ אותה.
אני מתנשם במהירות ולואי יוצא ממני, אני מרגיש את חורי מתרוקן ואני נאנח, הוא קורס על המיטה, ושררה שתיקה בחדר, שמעו אך ורק את הנשימות שלנו.
ואני חוזר לאחור על מה שדיברנו, ״לא שנאתי אותך..״ אני אומר בשקט, לא מביט בו, אני לא יודע מה הוא חושב עכשיו, ואני לא יודע מה יקרה בנינו אחרי כל זה, אבל אני בטוח שזה לא יהיה אותו הדבר כמו שהיה.
הנקמה שלי, לא כללה את זה שלואי יכנס לחיי, וישנה אותם.
בגללו חזרתי לעניין של הבנים, שנים ניסיתי להסתיר את זה, והוא רק התקיים, ועוד שניה גמרתי במכנס.
הוא נראה כמו אל יווני, לא מהעולם הזה, והוא גם מעצבן, אבל יופיו מכפר על כך.
הוא שוב צוחק, אבל הפעם זה צחוק ללא כוחות, לשנינו אין כרגע, אך שומעים את הזלזול בקולו.
״אם אתה אומר..״ הוא אומר בשקט, קם מהמיטה ומתלבש, אני לא מבין.. הוא זיין אותי ועכשיו הוא הולך?
״לאן?״ אני שואל, הוא מביט בי, בוחן את כל גופי העירום.
״לארגן מזוודות, צריך ללכת.״ אני מהנהן, אך הרגשתי מן אכזבה, אני לא אמור להרגיש זאת, זה רק זיון, אך ורק זיון.
״מה אנחנו?״ כמובן שאני לא יכול לשתוק, שאלתי את לואי והוא נראה די מופתע על שאלתי.
״מה זאת אומרת?״ הוא שואל ומכפתר את חולצתו.
״מה אנחנו.. יזיזים? או שאנחנו נשכח את מה שהיה פה? או שאנחנו יוצאים-״
״נעשה סדר בדברים מתוק, אני לא בן אדם של זוגיות, מחויבות או בכלל, אני לא מראה חיבה, עליך ריחמתי, אז הראיתי קצת חיבה, לא יותר.
חוץ מזה מה ציפית שיהיה? אתה זיון מזדמן וטוב, וחוץ מזה חברה שלך תחכה לך בשדה התעופה״ הוא אומר ומילותיו גורמות לי להחוויר, הוא ניצל אותי, שיקר לי והעמיד פנים.
אני משפיל את מבטי, לא מוכן להסתכל לעיניו היפות יותר שוב.
״מבואס? אלוהים אדירים ידעתי שזה יקרה..״ הוא מלמל לעצמו אך אני לא מקשיב, אני מביט בו שוב, לוקח נשימה עמוקה, ״היית זיון טוב, ובזה זה נגמר, אני פשוט התאכזבתי שלא אמרת שאני זיון מזדמן ומעולה, טוב זה מזלזל..״ אני מביט בו עם חצי חיוך, אך מבעד לזה, הוא לא מודע שליבי כרגע מתרסק ללא שום סיבה, אולי הוא צודק ואני תינוק בכיין, אבל ציפיתי ממנו ליותר.
אשכח ממנו, נסיים את המשימה המזויינת הזו וניפרד כל אחד לדרכו.
״מעולה.. מפה זה נגמר״ הוא לוחש ואני קם מהמיטה, בשביל לארגן מזוודות.