The revenge/Larry stylinson

12.

⚠️טריגר פגיעה עצמית

נקודת מבט כללית

עבר

משפחת טומלינסון עברה הרבה, אימם של הילדים מתה מלוקמיה, הם גילו זאת שמצאו אותה מעולפת בחדרה לאחר שלא יצאה הרבה זמן, זה השאיר את לואי ולוטי בטראומות וסיוטים בלילות אך לואי לא אמר כלום.
אביו החורג של לואי, ואביהם האמיתי של הבנות הסתגר בחדר שבועות כך שלואי ולוטי היו צריכים לשמור על הקטנות ולהסביר להם מדוע אביהם סגור בחדרו ולא יוצא, פיזי האחות האמצעית לא נראתה הרבה, היא הייתה סגורה בחדר לרוב, לואי דאג לה נורא והיה צריך להסתיר את ההרגשה הזו מול אחיותיו, בכללי הוא סבל, אך לא הראה את רגשותיו.
כשלואי חגג את יום הולדתו מארק יצא מהחדר לברך אותו, לואי החזיק את עצמו מלהתפרק באותו הרגע, הוא התגעגע לרגעים שלהם ביחד.
אבל לעומת אביו, ואחיותיו של לואי שיצאו לברך אותו ואפילו לוטי קנתה לו מתנת יום הולדת, כדור כדורגל, אומנם זה לא הרבה אבל זה ריגש את לואי.
״תודה לוטס״ הוא אומר בחיוך קורן, כל מי שבאמת הכיר אותו ידע שזה חיוך אמיתי שלא חייך מזמן, לוטי מחבקת אותו ומוחה את דמעותיה, ״איפה פיז?״ היא שואלת ולואי מושך בכתפיו, ״היא לא יצאה מהבוקר״ לואי אומר ודאגה נשמעת בקולו, ״אלך לבדוק מה איתה״ לואי אומר ועולה לבדוק מה שלום אחותו.
הוא דופק על דלת חדרה ומחכה למענה, שום דבר.
״פיז?״ הוא שואל ודופק שום על דלתה, שום דבר, ידיו מתחילות לרעוד והוא מכריח את עצמו לנשום עמוק, ככה הם מצאו את אימם.
״פיזי אם את לא פותחת אני פותח!״ לואי אומר ולחץ נשמע בקולו.
הוא פותח בחוזקה את הדלת אך היא נעולה, הוא יורד למטה במהירות ולא מתייחס לשאלות של אחיותיו, מוציא את מפתח הספייר ועולה למעלה במהירות, פותח את דלת חדרה ולא רואה אותה, מביט בחדר המקלחת בחדרה ורץ אליו, הוא פותח אותו ולא מאמין למראה עיניו, ליבו מחסיר פעימה, הוא מביט בה על הרצפה, בקבוק וודקה כדורים וסכין גילוח מפוזרים על הרצפה, והוא מביט באחותו המדממת מידיה, הוא מביט בפסים הגסים של חתכים על עורה העדין והבהיר, ומרגיש את ליבו מתכווץ.
״אבא!!״ לואי צורח את נשמתו, הלם על פניו ודמעות יורדות מעיניו, ״תזמין אמבולנס!!״ הוא צורח ושומע צעדים מתקרבים, ״מה קר-״
״לוטי לא!!״ הוא צורח ומרגיש את גופו עומד להתמוטט, צרחת בהלה נשמעת מלוטי ולואי עוצם את עיניו וקובר את פניו בידיו, מתקדם אל עבר פיזי, ״אבא!!״ לוטי צורחת ולואי מרים את פיזי, חוזר לעצמו, יש לו מטרה אחת, לא לאבד את אחותו כמו שאיבד את אימו.
כעבור דקות ספורות הפרמדיקים מנסים להחיות את אחיותם, לוטי מעסיקה את הבנות למרות בבכי שעל פניה, דייזי ופיבי מרגישות את מה שקורה ובוכות למרות שלא סיפרו להן כלום, לאחר זמן מה שכולם בלחץ בזמן שמארק עם פיזי באמבולנס, לואי מחבק את הבנות ומחזיק את עצמו לא להישבר, הוא לא רוצה לאבד אותה.
״שעת המוות תשע ארבעים וחמש!״ לואי שומע את אחד הפרמדיקים מהאמבולנס, לא לא לא לא לא לא
״לא!״ הוא צורח ורץ אל עבר האמבולנס, רואה שמכסים את
אחותו בבד ומביט במארק שנראה חיוור ועיניו פעורות, ״לא! בבקשה תנסו להציל אותה!!״ הוא צורח אך מארק פורס את
ידיו לחיבוק, ״לא..״ הוא ממלמל ודמעות יורדות מעיניו, הוא הבין שהמשפחה הזו לא תחזור להיות כמו פעם.